חשיבות עצמאות בחינוך / רפי זברגר

נדרים נח ע''א
 

הקדמה 

אנו בעיצומה של הסוגיה המנסה להשיב על שאלתו של ישמעאל איש כפר ימא מהדף הקודם:
בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו, והכי קא מיבעיא ליה: גידוליו היתר ועיקרו אסור, כיון דרבו גידוליו מעיקרו, אותן גידולי היתר מעלין את האיסור, או לא?
הרחבנו במאמר על הדף הקודם את מחלוקת הראשונים על שאלה זו, האם דין גידולי שמינית כעיקר דין שביעית, או לא כהסברו של הר''ן, או שברור לנו שהגידולין מותרים, והשאלה היא האם העיקר בטל ברוב הגידולים המותרים או לא, כהסברם של רוב הראשונים. במאמר זה נתמקד באחד הניסיונות לתשובה, שגם הוא נדחה.
 

הנושא

אלא מן הדא פשטה, דתנן (שביעית ו, ג'): בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו, אם היו עלין שלהן שחורין - אסורין, הוריקו - מותרין;
המשנה במסכת שביעית מביאה מחלוקת לגבי בצלים של שנה שישית שאין בהם קדושה וגדלו שוב ממי גשמים של השנה השביעית. האם חלים עליהם דיני שביעית או לא.
ישנה מחלוקת ראשונים על איזה מצב מדברת המשנה. האם הבצלים נשארו עדיין בקרקע אך סיימו גידולם בשישית וצמחו שוב בשביעית, או שהם נקטפו בשישית ונזרעו שנית בשביעית. בכל מקרה מדובר על גידולי שישית שצמחו שוב בשביעית, והנידון הוא כיצד ניתן להבחין כי הם גדלו מכוח שביעית ואז יש בהם קדושת שביעית.
לדעת תנא קמא המבחן הוא בצבע העלים שגדלו. אם צבעם כהה (שחור) זהו הסימן שינקו שוב מקרקע בשנה השביעית ויש לנהוג בבצל קדושת שביעית, ואם העלים ירוקים, הרי שהם "גדלו מעצמם" (כפי שאנו מכירים בבצל העומד בבית ומעלה עלים ירוקים אף ללא יניקה מן הקרקע) ואז אין בהם קדושת שביעית.
רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: אם יכולין ליתלש בעלין שלהן - אסורין,
רבי חנינא מגדיר מבחן שונה: אם העלים קשורים ומחוברים חזק לבצלים, כך שאם נמשוך את העלים, גם הבצלים ייתלשו מן הקרקע זהו סימן לכך שהעלים ינקו מקרקע שביעית ולכן הם אסורים.
מכאן אין להוכיח לשאלת ישמעאל שהרי ניתן היה לענות ''לחומרא שני''. כלומר גידולי שביעית על עיקר בשישית זהו חומרה (להכיל קדושת שביעית) ורבי ישמעאל שאל האם גידולי שמינית מבטלים עיקר שביעית לקולא, אך ההוכחה היא מן ההמשך:
וכנגדן למוצאי שביעית - מותרין, למימרא, דגידולי היתר מעלין את האיסור.
גם אם מדובר בעיקר שביעית אזי גידולי שמינית מבטלים אותו, כאשר ישנו סימן המוכיח כי אמנם גדלו בשמינית (כל תנא לשיטתו). וזוהי בדיוק הוכחה לשאלת רבי ישמעאל, כי אמנם גידולי היתר שמינית מבטלים עיקר שביעית.
ודלמא במדוכנין!
דוחה הגמרא באוקימתא קצת רחוקה, כי אולי המשנה עוסקת בבצלים שכתשן במדוכה ודווקא במצב זה אנו אומרים כי גידולי שמינית קובעים, מכיון שכבר נעקר ממנו שם עיקר שביעית. אך אם הבצל יישאר בשלמותו, אולי באמת גידולי שמינית לא יבטלו אותו. ושוב אין תשובה לשאלת ישמעאל. 
  

מהו המסר

נתייחס למבחנים של תנא קמא ורבי חנינא במשנה בשביעית:
• תנא קמא בוחן את צבע העלים. אם הצבע השתנה משמעותית והפך להיות צבע כהה (שחור) הרי שהעלה והפרי ינקו מן הקרקע והם מוגדרים כפירות שביעית (ברישא של המשנה העוסקת בעיקר שישית וגידולי שביעית).
''משמעות הרוחנית'' של דעה זה קובעת כי שינוי הנראה משמעותית לעין מלמד כי ישנה יניקה ממקום הגידול.
זה יכול להיות גם ''מבחן'' טוב ליניקת שורשים של ילדים מהוריהם. חינוך הטוב של ההורים משפיע על מעשיהם של ילדיהם (עלים שלהם) והופך אותם להיות בעל משמעות משלו. לא פעם ניתן לומר כי מעשי הילד מוכיחים על שורשיו, זהו בדיוק צבע העלים המשתנה משמעותית המוכיח כי ינק ממקום גידולו.
• רבי חנינא בן אנטיגנוס דורש קשר יותר ''חזק''. הוא מבקש לבחון קשר פיזי בין העלים לפרי. רק כשמושכים את העלים, יימשכו גם השורשים – או אז אנו מוודאים כי ישנה יניקה וקשר חזק בין העלים לשורשיהם.
בשיטה זו היניקה גורמת לקשר סימביוזי בין העלה לשורש. כשהעלים מחוברים עד כדי שאם נתלוש אותם נגרום לתלישה של השורש, זהו מבחן היניקה האופטימלי לשיטת רבי חנינא.
הרמב''ם (הלכות שמיטה ויובל פ''ד, ה''כ) פוסק כתנא קמא כי הסימן והמבחן ליניקה הינו צבע העלים.
ובהשאלה לענייני חינוך ניתן לומר כי אין צורך לקיום קשר סימביוזי בין ההורים לילדיהם, ואולי אפילו ההיפך מכך הוא הנכון. ילד חייב להיות עצמאי, לעמוד ולחיות את חיו שלו, אך רצוי מאוד לראות ולהבחין בתכונות הטובות של הילד אותם ינק מהוריו והשתרשו אצלו במעשי יומיום שלו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח, ולרפואה שלימה של הרב חיים מאיר בן מלכה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]