ממה נובעת קדושת שביעית?
הרב דב קדרון
נדרים נח ע"ב
בגמרא נאמר שאיסור שביעית שונה מאיסורי ערלה או כלאי הכרם בזה שאיסור שביעית נובע מקדושת הקרקע, מה שאין כן האיסורים האחרים שלא קשורים בהכרח לקדושת הקרקע.
על פי זה ביאר הגריא"ה הרצוג זצ"ל (הודפס בתחומין ח"ז) את דרשת התורת כהנים על הפסוק (ויקרא כה, ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם" – לכם ולא לנכרים, כלומר שמצוות שמיטת הקרקע ניתנה דווקא לנו, לעם ישראל, ולא לגוים, ומשום כך שדה ששייכת לגוי אין קדושת שביעית בפירותיה בשנת השמיטה, ואילו שדה ששייכת ליהודי יש קדושת שביעית בפירותיה בשנת השמיטה.
על בסיס זה הוא דחה את דבריו של מי שרצה לומר שכאשר מגדלים ירקות בשדה של יהודי על פי היתר המכירה בשנת השמיטה – יש בהם קדושת שביעית, כי הם שייכים ליהודי, ורק הקרקע נמכרה לגוי, ולכן הם פטורים מתרומות ומעשרות.
לדבריו ההלכה צריכה להיות בדיוק להיפך, כי הדבר הקובע אינו הבעלות על הפירות או הירקות, אלא הבעלות על הקרקע, שממנה נובעת קדושת השביעית, ואם השדה שייכת ליהודי אז יש קדושת שביעית בפירות גם אם הם שייכים לגוי, אולם אם השדה עצמה שייכת לגוי, על פי היתר המכירה, אזי גם אם הפירות שייכים ליהודי – אין בהם קדושת שביעית, ולכן יש להפריש מהם תרומות ומעשרות (בלי ברכה) כפי שנהגו לעשות בכל הגידולים על פי היתר המכירה.
