|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אם היו עלין שלהן שחורין אסורין – בצל הגינה
"דתנן: בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו, אם היו עלין שלהן שחורין אסורין, הוריקו מותרין; רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין, וכנגדן למוצאי שביעית מותרין, למימרא, דגידולי היתר מעלין את האיסור. ודלמא במדוכנין? (נדרים, נח ע"א).
לריכוז המאמרים שנכתבו על הבצל הקש/י כאן.
בצל הגינה הוא ירק מאכל בסוג שום במשפחת השומיים (בעבר נכללה משפחה זו במשפחת השושניים). הבצל איננו רק שם של צמח ספציפי אלא גם שמו של איבר האגירה התת קרקעי הקיים בחלק מהגיאופיטים (1) כדוגמת החצב. הבצל מורכב למעשה מעלים שאבדו את יכולתם לבצע הטמעה (2) (הם אינם מכילים כלורופיל ולכן אינם ירוקים) והפכו ל"מחסני" חומרי התשמורת של הצמח. הבצל בנוי שכבות - שכבות של גלדים שהם גלגולי העלים החופים זה את זה (תמונה 1). בעונת הצימוח גלדים אלו מתארכים וחלקם הבולט מעל פני הקרקע הופך להיות עלים ירוקים. בתחתית הבצל ישנו מבנה שטוח המכונה עוגת הבצל, שהוא גלגול של גבעול. מעוגת הבצל יוצאת כלפי מטה ציצת שורשים, דרכה הצמח סופג את המים והמינרלים מהאדמה. הבצל אוגר מים וחומרי מזון בעונה הצימוח הנוחה (בארץ ישראל עונה זו היא החורף) ומאפשר לצמח לנצלם במשך העונה הקשה. העלים ה"ירוקים" הם כנראה עלים בגוון ירקרק או צהבהב. סקירה של אזכורי הצבע הירוק במקרא ובספרות חז"ל מצביעה על האפשרות שבתקופה זו נכללו בצבע הירוק גם גוונים הנקראים בימינו צהוב ואולי אף כתום ווורוד (ראו במאמר "כל שאין פניה מוריקות בידוע שאינה ראויה ליבעל" (יבמות, ס ע"ב)). מקור צבעם הירוק של עלי הצמחים הוא באברונים הנמצאים בתאיהם ונקראים כלורופלסטים. אברונים אלו מכילים את הפיגמנט כלורופיל ותפקידם לבצע את ההטמעה (פוטוסינתיזה). בתנאים של מחסור באור הכלורופלסטים מתפרקים והצמח מתבהר. כאמור, צבע עלי הבצל הנמצאים מתחת לפני הקרקע (הגלדים) לבן ורק החלקים העולים מעל פני הקרקע וחשופים לאור הופכים לירוקים. עלים מאבדים את צבעם הירוק גם כתוצאה ממחסור במים ומינרלים. הדבר נגרם בעקבות ניתוק הצמח מהקרקע או חסימת מערכת ההובלה מהגבעול לעלה. התופעה מוכרת היטב בנוף הסתיו כאשר העצים הופכים לצהובים או אדומים (תמונה 4). הדבר נובע מהתפתחות רקמת ניתוק של העלים מהגבעולים לקראת השלכת. רקמת הניתוק חוסמת את מעבר החומרים לעלים וכתוצאה מכך מתפרקים הכלורופלסטים ונחשפים הכרומופלסטים שצבעם צהוב או אדום. בצמח פעיל בעל מערכת שורשים ואספקת מים ומינרלים תקינה העלים ירוקים. לעומת זאת בבצל שנעקר מהקרקע נפסק תהליך ההטמעה, הכלורופלסטים מתפרקים וגוון העלים הופך לצהוב עד לבן. לעיתים מתפתחים עלים גם בבצל מנותק אך הם תוצאה של שימוש בחומרי תשמורת האגורים בבצל ולא של פעילות הטמעה תקינה. על ההבדל בין השלבים כתב הר"ש (שביעית, פ"ו מ"ג): "בצלים של ששית שנכנסו בשביעית וירדו עליהן גשמים וצמחו, אם הושחרו העלים בידוע שהן גדלין ומוסיפין ... אבל הוריקו העלים צמחו ולא מארעא רבו". לרבינו אברהם מן ההר (נדרים, שם) ההשפעה של הניתוק על העלים קיצונית יותר: "ואם הוריקו העלים ונכמשו לאו מארעא קא רבו". שני מפרשים אלו ציינו שהעלים לא התפתחו מהקרקע אך לא את מקורם. את נקודה זו השלים הר"ן: "הוריקו מותרין - שכיון שהם ירוקים לאו מחמת יניקת הקרקע נתגדלו אלא מחמת הבצל עצמו". הרא"ש מתאר הבדל קיצוני יותר ודעתו בצל בעל "עלים ירוקים" כלל אינו גדל: "בצלים של ששית שנכנסו לשביעית וצמחו. אם היו עליהן שחורין אסורין. כשהבצלים גדולין עלין שלהן משחירין ונפשטין הלכך אם השחירו בידוע שגדלו מעט וגידולי איסור אוסרין את העיקר בתוספת כל שהוא. הוריקו מותרין. עמדו במקומם ולא השחירו".
|
 |
 |
|
| תמונה 2. בצל הגינה - עלים שחורים | תמונה 3. בצל הגינה - עלים ירוקים |
.jpg)
תמונה 4. אדר בשלכת בקנדה מקור: Common-Pics
 |
 |
|
| תמונה 5. בצל הגינה - זן לבן | תמונה 6. בצל הגינה - בצלים שנפלטו מהקרקע |
(1) צמחים שחלקם העל אדמתי מתייבש בסוף עונת הצמיחה ומתחדשים כל שנה מאיבר אגירה תת קרקעי כבצל, פקעת קנה שורש ועוד. לקבוצה זו שייכים רקפת, כלנית, צבעוני, חבצלת וכו'.
(2) הטמעה = פוטוסינתזה (תהליך ייצור הסוכרים בצמח).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.