סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י
מכות יא ע"א
"(סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י)
פליגי בה רבי יהודה ורבנן, חד אומר: מפני ששיהם, וחד אומר: מפני שהן של תורה.
(יהושע כד, כו) וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים - פליגי בה רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אומר: שמנה פסוקים, וחד אומר: ערי מקלט. בשלמא למאן דאמר ח' פסוקים, היינו דכתיב בספר תורת אלהים; אלא למאן דאמר ערי מקלט, מאי בספר תורת אלהים? הכי קאמר: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים.
ספר שתפרו בפשתן - פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר, חד אומר: כשר, וחד אומר: פסול. למאן דאמר פסול, דכתיב: (שמות יג) למען תהיה תורת ה' בפיך, ואיתקש כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין - הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף כל לתופרן בגידין. ואידך? כי איתקש למותר בפיך, להלכותיו לא איתקש".
מה פשר הסימן: 'סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י'?
הרש"ש כתב: "שם בהסימן רבנ"ן מהמנ"י וספר"י. לא יכולתי לעמוד עליו אם לא בט"ס".
ואכן בדקדוקי סופרים מובאת גירסא בה חסרים סימנים אלו.
אך קשה, וכי כיצד יכולה להשתרבב טעות סופר שכזו? ויהא אשר יהא כותב סימנים אלו, ודאי יש להם פשר.
אלא שכתב הערוך לנר:
"בגמרא פליגי בה רבי יהודה ורבנן. מה שסמך ג' פלוגתות הללו להדדי י"ל משום דדמי להדדי, דבכולם נחלק רבי יהודה עם בר פלוגתא דיליה ולא נתבאר מה דעתו ומה דעת בר פלוגתיה, דקאמר חד אמר, וחד אמר.
וזה נראה גם כן הפירוש של הסימן 'רבנן מהמני וספרי', שהוא לסמן הג' בר פלוגתות של רבי יהודה בהא, דראשון רבנן, ושני מהמני - שהוא לשון נחמיה, והשלישי ספרי - הוא רבי מאיר, שהיה סופר מומחה, כדאמרינן במגילה (יח, ב) מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה וכו' ע"ש".
לפיכך אפשר שכוונת הרש"ש היתה לגרוס נחמי"ה במקום מהמנ"י.
גם י"ל שלשון ספרֵ"י הוא ברבים – גם ספר שתפרו בפשתן, וגם רבי מאיר הסופר.
יש קשר נוסף בין המימרות:
שתי המימרות הראשונות עוסקות ביהושע. וגם בקשר למשה – במצוה שנאמרה למשה, או בכתיבה בספרו של משה. שתי המימרות האחרונות דורשות פסוק המוזכר בו תורת ה', או תורת אלהים. גם המימרא הראשונה עוסקת במצוה שנאמרה בתורת ה', ובאחת הדעות נאמרה המילה תורה בפירוש: "מפני שהן של תורה".
לפי זה לשון ספרֵ"י ברבים מסמן את המימרא המסכמת את הספרים, ספר - תורה, תורת ה', ותורת אלהים.
