לא ניתנה תורה למלאכי השרת / רפי זברגר

קידושין נד ע''א
 

הקדמה 

המשנה בדף נ''ב דנה בסופה, על המקדש אשה ב''הֶקְדֵש''. כל דבר אשר משתמשים בו בבית המקדש נקרא הֶקְדֵש, מלבד קרבנות [אותן כינינו לעיל ''קדשים'']. ישנה מחלוקת במשנה לגבי קידושין בהֶקְדֵש. רבי מאיר אומר כי המקדש במזיד [בכוונה תחילה] – קידושיו קידושין, אך לא בשוגג. רבי יהודה סובר בדיוק הפוך: בשוגג – קידושיו קידושין ובמזיד – לא.
התנאי הקובע, האם הקידושין חלים או לא, תלוי בשאלה: האם ניתן ''לחלל'' הֶקְדֵש או לא. ''חילול'' משמעו, הפקעת הקדושה אשר חלה על החפץ אשר משמש בבית המקדש. אם אמנם ניתן לחלל, ניתן גם לקדש אשה. 
 

הנושא

רב [זהו שמו] מתייחס לשיטת רבי מאיר. אומר רב: חיפשנו וחיפשנו, אך לא מצאנו כי רבי מאיר אומר שהֶקְדֵש אינו מתחלל בשוגג. לכן מסיק רב, כי רבי מאיר סובר באופן עקרוני, שהמקדש בהֶקְדֵש, בין אם עשה זאת בשוגג או במזיד – קידושיו קידושין, כיוון שאם ניתן לחלל ניתן גם לקדש, כפי שהסברנו בהקדמה. מכוח הנחת יסוד זו, מסביר רב, כי דברי רבי מאיר במשנה, מתייחסים אך ורק למקרה שהכוהן קידש אשה ב''כותונת'' של כהן שלא בָּלְתָה. כותונת היא אחד מ"בגדי כהונה", אותם לובשים הכוהנים בעת עבודתם בבית המקדש. ממשיך רב ומסביר את היתר השימוש בכותונת: הואיל וניתנו ליהנות בהן, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
מכיוון שהכוהנים אינם ''כמו מלאכים'' והם אינם יכולים לפשוט את הבגדים באותה שניה שהם הפסיקו לעבוד בבית המקדש, הרי יוצא שהם נהנים משימוש בבגדים גם אחרי העבודה. מכיוון שהפעולה הזאת נעשית בשוגג, ללא כוונה לחלל את הבגדים, הרי שאין ''בעיית מעילה'' [שימוש לא ראוי בחפץ של הקדש, נקרא ''מעילה'' בקודש ונאסר] בפעולה זו.
 

מהו המסר

המשפט לא ניתנה תורה למלאכי השרת טומן בחובו מסר פסיכולוגי מאוד חשוב. אנו מכירים את "האנשים החרדתיים'' אשר כל הזמן חיים בפחד ויראה שמא הם עושים פעולה אסורה. חרדות אלו עלולות להביא אותם לאובססיה עד כדי מחלת נפש. אומרת לנו הגמרא: ''אין זו כוונת המשורר''. הקדוש ברוך ברא אותנו, ונתן לנו ספר חוקים כדי לקיימו ''בצורה נורמאלית'', ללא פחדים מיותרים. אמנם יש ללמוד, לדעת, להבין ולהפנים, אך אין לחיות כל הזמן בפחדים, שמא עשינו מעשה שלא ייעשה, שמא עברנו אל איסור זה או אחר. אנו מצווים ''לחיות חיים טבעיים'' ו"לזרום" עם החיים, תוך כדי לימוד תמידי, שליו ורגוע, כדי להשתפר ולהתקדם כל הזמן. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]