ללכת על בטוח / רפי זברגר

נדרים מב ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את המשנה בריש הדף:
המודר הנאה מחבירו לפני שביעית - אינו יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנוטות,
המודר הנאה מחברו לפני שנת שמיטה אסור לו להיכנס לתוך שדהו וליהנות מקרקע שלו, וכן אסור לאכול מהפירות היוצאות מחוץ לקרקע (נוטות) כיוון שגם פירות אלו שייכות לבעל הקרקע ואסור לו ליהנות מהם. (פירות בתוך הקרקע בוודאי אסורים, גם מהיותם נכסיו וגם מעצם היותם בתוך הקרקע האסורה בכניסה).
ובשביעית - אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות.
אבל בשנה השביעית, כשהפירות הפקר מותר לאכול מן הפירות היוצאים מחוץ לקרקע מהיותם הפקר, אך אסור לו להיכנס לקרקע שאינו הופך להיות הפקר, גם לא בשנת השמיטה.
נדר הימנו מאכל לפני שביעית - יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות, ובשביעית - יורד ואוכל.
אבל אם נדר ''רק'' ממאכל לפני שביעית (ולא נדר הנאה באופן כללי), הרי שאין לו איסור להיכנס לתוך קרקעו.
לכן, לפני השמיטה מותר לו להיכנס לקרקע אך לא לאכול מפירותיה (מודר מאכל), ובשמיטה, כיוון שהפירות הפקר, מותר לו להיכנס לתוך הקרקע (כמו לפני שמיטה) וגם מותר לו לאכול מהפירות שהם הפקר בשנת השמיטה.
 

הנושא

נלמד את הקטע האחרון של הגמרא המתייחס לסיפא של הרישא במשנה: ובשביעית - אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות.
מאי שנא דאוכל מן הנוטות? דפירי דהפקירא אינון, ארעא נמי אפקרה!
מקשה הגמרא על דין זה של המשנה, אם מותר לאכול את פירות של שנת השמיטה כיוון שהם הפקר, הרי לכאורה גם הקרקע מופקרת לצורך אכילת פירות הגדלות בתוכה, ומדוע המשנה אסרה לאכול מפירות הנמצאות בתוך הקרקע?
יש לשאול: מניין לגמרא כי הקרקע באמת נידונה כהפקר לצורך אכילת פירות בתוך הקרקע? על כך עונה ר' אברהם מן ההר:
דהואיל והפקירה תורה הפירות הפקירה כניסת השדה, שהרי אי אפשר לאכול הפירות בלא כניסת השדה.
ר' אברהם מן ההר לומד זאת מסברה. שהרי אם התורה הפקירה את פירות השביעית, אין ספק שמותר אף להיכנס לתוך הקרקע כדי לאכול את הפירות הגדלים בה, ולא ייתכן כי התורה התירה לאכול רק פירות המוטים מחוץ לקרקע?
אמר עולא: בעומדין אילנות על הגבולים.
תשובה ראשונה של עולא מעמידה את המשנה בקרקע שאילנותיה מצויין רק בגבולה, וניתן בפועל לאכול את הפירות מבלי להיכנס לתוך הקרקע. במקרה זה אמרה המשנה – לא להיכנס, אלא לאכול מן הנוטות מחוץ לקרקע. אבל אם באמת יש אילנות במרכז הקרקע, גם לדעת המשנה מותר להיכנס לתוך הקרקע בשביעית ולאכול מפירותיה.
יש כאן בעצם שני ''חידושים'': האחד, כנאמר לעיל – אין היתר להיכנס אם יכול לקטוף את הפירות מחוץ לקרקע.
השני – מותר לקטוף בגבולין ולא חוששים שמא ייכנס לתוך הקרקע מקטיף זה.
רבי שמעון בן אליקים אמר: גזירה שמא ישהא בעמידה.
רבי שמעון חולק על עולא ואינו עושה אוקימתא במשנה, אלא סובר כי בכל מקרה שאדם מודר הנאה מחברו, אסור לו להיכנס לתוך קרקע חבירו ולאכול מהפירות המופקרים. זאת כיוון שיש חשש שיישאר לעמוד בתוך הקרקע גם אחרי שאכל מן הפירות ואז יעבור על הנדר, לכן חכמים גזרו שלא ייכנס כלל לתוך הקרקע, ומותר לו לאכול רק מפירות הנוטים מחוץ לקרקע. 
 

מהו המסר

ישנה נקודה משותפת בין תשובות עולא ורבי שמעון בן אליקים. גם עולא מעדיף לא להתיר להיכנס לקרקע אם אפשר. ולכן, אם מדובר בשדה שאילנותיו גדלות בגבול, וניתן לקטוף את הפירות כשעומדים מחוץ לקרקע, הרי שיש לנהוג כך ולא להשתמש בהיתר כניסה לקרקע ללא צורך. רבי שמעון בן אליקים מסכים לכך שאין להתיר סתם כך להיכנס לקרקע, והולך עם זה יותר רחוק, וסובר כי חכמים גזרו באופן גורף גם בשביעית איסור כניסה לקרקע למודר הנאה, וזאת מפני החשש שמא ישהה ויעבור על נדרו.
נמצאנו למדים כי לא כדאי לרוץ להשתמש בהיתרים ''סתם כך'' אלא מנסים למצוא פתרונות אחרים פוטנציאליים.
אם ניתן – נלך בדרך זו על הצד הבטוח, ורק אם אין ברירה – נפעיל את ההיתרים. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]