נדיבות ורוחב לב / רפי זברגר

נדרים לד ע''א
 

הקדמה 

המשנה השנייה בדף הקודם עסקה בדברים המותרים ליהנות למודר הנאה:
המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו
אם ראובן נדר הנאה משמעון, מותר לשמעון לשלם עבור ראובן את מחצית השקל. אין זה נקרא ''הנאה'' לראובן, אם בגלל שאינו אלא כ''מבריח ארי'', שכן בזכות שמעון, גזבר בית המקדש לא יבוא לתבוע את ראובן.
יש אומרים כי מדובר במצווה, ומכיוון ש''מצוות לאו ליהנות נתנו'' מותר לשמעון לשלם מחצית השקל עבור ראובן.
ופורע את חובו
גם פריעת חוב אינה אלא ''מבריח ארי'' (נושה) ולכן אינה מוגדרת כהנאה ומותרת.
ומחזיר לו את אבידתו
מכיוון שהאבידה שייכת לבעליה, המחזיר אינו אלא כמשיב אבדה ואין זה מוגדר כאילו שמהנה אותו ולכן מותר.
הגמרא תרחיב ותדון על איזה מקרה בדיוק מדובר במשנה, חלק מהדיון יפורט בהמשך.
מקום שנוטלין עליה שכר תיפול הנאה להקדש:
במקומות דמשיב אבידה מקבל שכר עבור החזרת האבידה, ואם הוא מסרב לקבל, הרי שאם בעל האבדה ישאיר את הכסף אצלו, ניתן לומר שהוא נהנה משמעון, לכן מסיימת המשנה ופוסקת כי שכר זה יימסר להקדש. 
 

הנושא

ישנן שתי לשונות להסבר המקרה של מחזיר אבידתו, נלמד את הלשון הראשונה המתחילה בשלהי הדף הקודם, ונמשכת בתחילת הדף שלנו:
פליגי בה רבי אמי ורב אסי,
שני אמוראים חולקים בהלכה של מחזיר אבידה - מי נדר על מי, אך לא ידוע מי אמר מה.
חד אמר: לא שנו אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה, דכי מהדר ליה - מידעם דנפשיה קא מהדר ליה, אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - לא קא מהדר ליה, דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף;
אחד האמוראים סבר כי המשנה מתירה להשיב אבידה רק במקרה שהמחזיר מודר מבעל האבידה (נכסי המחזיר אסורים על בעל האבידה), וכשהוא מחזיר את האבידה, הוא בעצם מחזיר לבעליו את חפצו, ולכן אין זה הנאה. אבל במקרה הפוך, שאסור למחזיר ליהנות מנכסי בעל האבידה – אסור להחזיר, מכיוון שעצם ההחזרה גורמת הנאה למחזיר, שהוא פטור מלתת לעני צדקה, בעת שהוא מתעסק בחפץ שהוא משיב לבעליו.
כסף זה נקרא ''פרוטה דרב יוסף'' על כך שרב יוסף סובר כי מחזיר אבידה נקרא שומר שכר, בכך שאותם מעות שהוא לא חייב לתת לעני, מוגדרים כשכרו של המחזיר.
וחד אמר: אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - מהדר ליה, ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח.
האמורא השני סבר שגם במקרה השני בו נכסיו של בעל האבידה אסורים על המחזיר, גם אז מותר להחזיר את האבידה, ואותה ''פרוטה'' שהוא חוסך בזמן התעסקות עם האבידה ''אינה שכיחה''.
נעיין בפירוש המפרש להבין כוונת הדברים:
דלא שכיח כהאי גוונא דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה ולא מתהני מיניה כלל, לפיכך מחזיר לו אבידתו.
לפי המפרש לא שכיח שאדם ''ינצל'' את התעסקותו באבידה כדי לפטור את עצמו מנתינת המעות לעני הפושט יד, ולכן בפועל, הוא נותן לעני, ואינו נהנה מפטור זה, ולכן אומר האמורא כי גם במקרה זה (נכסי בעל האבידה אסורים על המחזיר) מותר להשיב את האבידה.
תנן: מקום שנוטלין עליה שכר, תפול הנאה להקדש;
למדנו בסיפא של משנתנו כי במקום שמקבלים כסף עבור החזרת אבידה, והמשיב אבידה מסרב יש לתת את השכר להקדש. הגמרא מנסה להבין דין זה לפי שתי שיטות האמוראים שלמדנו זה עתה:
בשלמא למאן דאמר אפילו בשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר נמי מהדר, היינו דקתני: מקום שנוטלין עליה שכר, תפול הנאה להקדש;
אפשר להבין את הצורך לתת להקדש, לפי הדעה השנייה לעיל, שמותר להשיב אבידה גם אם נכסי בעל האבידה אסורים על המחזיר, ואם המחזיר מסרב לקבל, הרי שעל בעל האבידה לשלם שכר זה להקדש כדי שבעל האבידה לא ייהנה מהמחזיר.
אלא למאן דאמר כשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר, אמאי תפול הנאה להקדש?
אבל לפי הדעה הראשונה שלמדנו לעיל, שהמשנה מתירה רק אם נכסי המחזיר אסורים על בעל האבידה. מה הסיבה שיש לתת במקרה זה את השכר להקדש, הרי אין איסור למחזיר ליהנות מבעל האבידה, והמחזיר יכול ליטול שכר!
אחדא קתני.
תשובת הגמרא היא ''אין הכי נמי''. באמת החיוב בסיפא להעביר את השכר להקדש הוא רק במקרה שנכסי המחזיר אסורים על בעל האבידה, והמחזיר מחל על השכר, ומחילה זו גורמת הנאה לבעל האבידה, וכדי שלא ייהנה ממנה חייב לתת אותה להקדש. 
 

מהו המסר

פירוש המפרש על המילים ''לא שכיח'' מלמדנו כי פעמים אדם עושה מעבר לנדרש. למרות שהוא פטור מנתינת מעות לעני, הרי שאם עני יידפק על דלתו בזמן עיסוקי באבידה, הוא בכל אופן ייתן לו צדקה, כפי שהיה נוהג במצב רגיל.
התנהגות זו מלמדנו ''לא ללכת רק לפי הספר''. אפשר ואולי רצוי להיות נדיבים ובעל רוחב לב, במיוחד כלפי עניים. אם הם מבקשים, אף שאנחנו פטורים - ניענה לבקשתם, ולא נראה להם ''דלת חסומה''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]