מה הייתה הטעות של שאול?
הרב דב קדרון
נדרים לד ע"ב
בדרך כלל אדם לא יכול להקדיש דבר שאינו שלו ואינו ברשותו, אולם הרא"ש מביא בפירושו (בשם הר"א ממיץ בשם ר"י) שבמצב שבו חפץ של הפקר נמצא במקום שאף אחד לא יכול להגיע אליו חוץ מאדם מסוים, אותו אדם יכול להקדיש את אותו חפץ ולומר: לכשאזכה בו יקדש, וההקדש חל עליו.
על פי זה הסביר ר' חיים מבריסק (כפי ששמע בנו הגרי"ז, וממנו שמע הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, מובא באילת השחר דברים כה, יט) את תשובתו של שאול לתוכחתו של שמואל הנביא אשר פקד עליו בשם ה' (שמואל א טו, ג): "וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר", והוא לא עשה כך, אלא השאיר מבהמותיהם בחיים, ועל כך ענה שאול (שמואל א טו, כא): "וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ", ולכאורה איזו תשובה היא לתוכחתו של שמואל, ומדוע לא קיימו את המצווה להחרימם?
אלא חשב שאול שמכיוון שהם לקחו את ראשית החרם לזבוח לה', והקדישו את הבהמות עוד לפני שזכו בהם, לכן היה מותר להם לקחת אף על פי שהיה שלל עמלק.
אבל זו הייתה טעות, כי ההקדש חל רק לאחר שהאדם המקדיש זוכה באותם חפצי הפקר, ונמצא שהיה רגע אחד שבו הם זכו ברכוש של עמלק לפני שהקדישו אותו, ועל כך הם נענשו.
