מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

התפילה הראויה על חולה אנוש

הרב צבי שפיץ

נדרים מ ע"א

כתוב בגמ' נדרים (מ.) מה שאמר רב דימי, כל מי שמבקר את החולה – גורם לו שיחיה, מאחר והוא מתפלל עליו שהקב"ה יבריא אותו. ומי שאינו מבקר את החולה, מכיון שאינו יודע את מצבו הרפואי – אינו מתפלל עליו לא שיחיה, ולא שימות. וממילא כשלא מתפללים – לא משתנה מה שנגזר בשמים על החולה.

שיטת הר"ן לגבי תפילה על חולה אנוש שמתייסר

וכתב שם הר"ן (בד"ה אין מבקש וכו') וז"ל: נראה בעיני, שלפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות. כגון: אם החולה מצטער הרבה בחוליו [כלומר – מתייסר מאד] ואי אפשר לו שיחיה באופן הזה. וראיה לכך מהגמ' בכתובות (קד.) שם מסופר שרבי יהודה הנשיא היה חולה אנוש, וסבל יסורים רבים, ובגלל שחכמי ישראל התפללו עליו שיחיה, נשאר עדיין בחיים כשהוא סובל יסורים קשים במיוחד. ושפחתו של רבי, שהיתה צדיקה גדולה, כשראתה בצערו זרקה כד חרס מגג הבנין לארץ, ובזמן שהכד התנפץ על הקרקע, נשמע קול רעש גדול, ומהבהלה הפסיקו החכמים לרגע את תפילתם, ואז התפללה השפחה למותו של רבי, וכך קרה.

והנה הפוסקים ובראשם השו"ע ומפרשיו בהל' ביקור חולים (יו"ד סי' שלה) לא הביאו את דברי הר"ן להלכה. ויש לעיין האם נוהגים כך למעשה או לא.

האיסור לעשות מעשה שיגרום לקיצור חיי גוסס

תחילה נקדים, שגם לדברי הר"ן – אין שום היתר לעשות מעשה בפועל לקרב את מיתתו של חולה אנוש או גוסס כמבואר בשו"ע וברמ"א (יו"ד סי' שלט, א). כמו כן אסור לנתקו ממכשירי ההנשמה והתזונה אליהם הוא מחובר, כל זמן שהלב ו/או המח שלו עובדים, למרות שהחולה מוגדר רפואית – "כמוות קליני". כמו כן, כל זמן שהחולה חי – חייבים לחלל עבורו שבת, ולעשות למענו את כל המלאכות הנצרכות לו – ללא שום הגבלה, למרות שברור שעוד באותה שבת, ובתוך זמן קצר ימות החולה, ולא יוכל לשמור שבתות נוספות, וגם כעת כשהוא מורדם ומונשם אינו מקיים שום מצוה.

החיוב לחלל שבת גם כדי להאריך חיים בדקות ספורות

והטעם לכך הוא, כי מסקנת רוב הפוסקים, שהמקור להתיר חילול שבת כשישנו ספק של פיקוח נפש הוא, כדברי שמואל בגמ' יומא (פה:) שהדבר נלמד מהפסוק "וחי בהם" – ולא שימות בהם. כלומר, כל זמן שיש לחולה חיות, ואפילו אם אנחנו מסופקים האם החולה עדיין חי או לא – חייבים לחלל עבורו שבת. ומבואר במשנה ביומא (פג.) ובגמ' שם (פד:), גבי מי שנפלה עליו מפולת אבנים, וריסקה לחלוטין את ראשו באופן אנוש וללא תקנה, ומסיבה זו בטוח שהוא יחיה לכל היותר עוד דקות ספורות בלבד, וגם אותן דקות יחיה ללא הכרה, ומבלי שיקיים מצוות – בכל זאת חייבים לחלל עבורו שבת, וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח סי' שכט, ג-ד), והאריך בזה בביאור ההלכה שם (בד"ה אלא לפי שעה וכו').

הגדר של מצוות ביקור חולים

ולכן כל הנידון בדברי הר"ן הוא – מהו נוסח התפילה שצריכים להתפלל לקב"ה על חולה במצב אנוש שסובל יסורים קשים מנשוא. כמו כן נוסיף, שמבואר בגמ' בנדרים (מ.), ובדברי השו"ע, והרמ"א (יו"ד סי' שלה, ד) שמצוות ביקור חולים כוללת שני דברים. א – לברר איזה עזרה רפואית זקוק החולה לצורך רפואתו והחלמתו. ולדאוג שהדבר ייעשה כמעשהו של רבי עקיבא עם תלמידו החולה, וכפי שפסק שם השו"ע (סעיף ח). וכן לעודד ולשמח את החולה כשהדבר אפשרי. ב – שהמבקר יתפלל לקב"ה לרפואת החולה.

והנה ביחס לתפילה על החולה ישנם שלושה מצבים א – להתפלל שהחולה יבריא. ב – שהחולה ימות. ג – להימנע בשב ואל תעשה מלהתפלל עליו עקב מצבו האנוש. והנה לכל הדעות כל זמן שישנו סיכוי מסוים שהחולה יבריא, או שלמרות מצבו האנוש הוא אינו סובל יסורים, או שלנו עכ"פ לא ידוע שסובל יסורים כגון, שהוא בהרדמה מלאה – חובה להתפלל לקב"ה שיחלימו.

אלא שחידש הר"ן, שכאשר מצב החולה הינו אנוש, וברור שבמצבו הרפואי לא יוכל לחיות מעבר לתקופה קצרה נוספת, וגם ברור שהחולה סובל כעת יסורים קשים מנשוא, במקרה זה צריך להתפלל עליו שימות, וזה דומה למצב הרפואי שהיה לרבי יהודה הנשיא בסוף חייו. אולם הפוסקים מצד אחד – לא חלקו עליו להלכה. אבל מצד שני – לא הביאו את דבריו להלכה והתעלמו מכך.

החילוק שבין תפילת שפחתו של רבי - לזמן הזה

ולכאורה אולי יש מקום לדון לגבי ראייתו של הר"ן משפחתו של רבי, לתקופות מאוחרות יותר, וכל שכן לזמן שלנו. שבנידון רבי, שם התנאים הקדושים שבאותו הדור, וכן תלמידיו של רבי היו בדרגה – שהקטן שבהם החיה מתים ע"י תפילתו. וכפי שגם קיסר רומי העיד עליהם כמבואר בגמ' בעבודה זרה (י:) במעשה עם רבי חנינא בר חמא ואנטונינוס. ולכן אם למרות גדלותם - שתפילתם נשמעת בשמים להחיות מתים, בכל זאת לא קיבלו את תפילתם לרפאות את רבי שהיה עדיין בחיים, א"כ מוכח שנגזרה גזירה בשמים שרבי ימות בקרוב מהחולי שלו, ולא ניתן יותר לבטלה בשום אופן. ולכן אמרה שפחתו של רבי, שבמצב הזה כשמיתתו בקרוב הינה ודאית, ובטוח שלא יתרפא יותר מחוליו – אין שום תועלת לחיי שעה כשיש לו בהם יסורים קשים ומרים כמו שסבל רבי. לפיכך אע"פ שאסור גם במצב זה לעשות שום מעשה בפועל לקצר את חייו, אולם ניתן להתפלל לקב"ה שרבי ימות, והקב"ה יחליט לבד האם לקבל תפילה זו או לא.

אולם בדורות שלאחר תקופת הגמ', וכ"ש בדורות האחרונים שאיננו יראים ושלמים כדורו של רבי, אין שום בטחון שהתפילות שלנו ייענו בחיוב. לפיכך אין שום ראיה מזה שהחולה לא הבריא למרות תפילתנו, שנגזרה גזירה בשמים על מיתת החולה. ויתכן שמניעת רפוי החולה נובעת דווקא בגלל שהקב"ה רוצה מאיתנו תפילות נוספות לרפואתו. וכן רוצים בשמים שנקבל עלינו קבלות החלטיות הן היחידים והן הציבור, עכ"פ אלו שקשורים לחולה, להטיב את מעשינו, ולפחות בדברים מסוימים שבהם איננו מתנהגים כראוי.

לכן חלילה לנו להתפלל על מיתת החולה. אלא אדרבה נתפלל חזק יותר להחלמתו, ונקבל עלינו קבלות להטיב את מעשינו. וכפי שאכן ידועים מקרים רבים במצבים כאלו, שציבור מסוים התחזק וקיבלו על עצמם למשל - להקפיד על קדושת בית הכנסת, ולהימנע מלדבר דברי חולין בשעת התפילה מתחילתה ועד סופה כולל בקריאת התורה, וכולל בכל שלושת התפילות שביום, ובימי שבת וחג. ובזכות קבלות טובות אלו, והתפילות להחלמת החולה – רבים מהחולים שהיו כבר במצב אנוש בשעותיהם האחרונות – התרפאו לחלוטין. ולפיכך אין למציאות שבדורנו שום ראיה והוכחה מהנידון שהיה אצל רבי הקדוש.

המסקנה ההלכתית לגבי התפילה בזמנינו על חולה אנוש ומיוסר

לפיכך למסקנה, בזמן הזה לענ"ד צריך להתפלל כמעט בכל מצב של חולי לרפואת חולה אנוש, ולקבל על עצמינו קבלות להתחזק בהם. אך ישנם מקרים מיוחדים בלבד, שעקב מחלה מסוכנת שנוצרה בגוף החולה או מסיבות אחרות, נאכלו או ניזוקו אברי החיות של החולה עד שאינו יכול לחיות יותר ללא אברים חיוניים אלו. ובמצבו הקשה של חולה זה, לא ניתן להשתיל לו אברים חליפיים, וחיותו של החולה הינה ע"י מכונות חיצוניות בלבד. ובמקרים חריגים אלו, אם החולה גם מתייסר ביסורים קשים ומרים ומבחינה רפואית ברור שימיו ספורים, במקרים אלו – או שימנעו מלהתפלל עליו, וישאירו את מצבו לחשבונות שמים. או שיתפללו עליו בנוסח כללי, דהיינו – שהקב"ה ימנע מהחולה מלסבול יסורים נוספים. ולהשאיר לקב"ה כיצד לעשות זאת. אבל לכאורה לא ראוי, וגם לא שמענו על גדולי ישראל מהדורות האחרונים, שהתפללו באופן חיובי על חולה שימות עקב מצבו הרפואי הקשה. והקב"ה ברחמיו הגדולים ישלח במהרה רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, והבריאים ישארו בחזקת בריאים עד יעמוד כהן לאורים ותומים במהרה – אמן.