המחלוקת בין משה לציפורה
הרב דב קדרון
נדרים לא ע"ב
כאשר משה רבנו ע"ה הלך ממדין למצרים והגיע למלון, ובנו עדיין לא נימול, נאמר (שמות ד, כד): "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ", ועל כך
אמר רבי: ח"ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא סכנה היא, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו'. אמול ואשהא שלשה ימים, הקדוש ברוך הוא אמר לי לך שוב מצרים! אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה.
מי שהציל אותו הייתה ציפורה אשתו, שמלה את בנה. מדוע משה רבנו לא ראה לנכון למול קודם?
הסביר הרב שלום נתן רענן זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) שבכל מצוה הבאה יש לפנינו התנגשות בין שאלת ההידור והזירוז באותה מצוה, מה קודם - ההידור או הזירוז. משה רבנו ע"ה רצה להכריע שההידור קודם, ולשם כך נתעסק במלון תחלה , כדי שהמצוה תהיה יותר מהודרת. והוא רצה להכריע ב"מעשה רב" שכך הדין, ותהיה לכך השפעה גם על הגאולה, שהגלות תימשך קצת יותר כדי שהגאולה הבאה תהיה שלמה לגמרי. אבל הקב"ה ידע שיש כאן צורך בחיפזון כדי להציל, והזירוז כאן קודם, ומשום כך נאמר: "ויבקש המיתו", על איחורו משום ההידור, שהזירוז כאן יותר חשוב. עד שצפורה עמדה על זה "ותכרות את ערלת בנה וגו', וירף ממנו" וכו', מפני שהזירוז קודם להידור, וכך הוא גם בגאולה, שצריכה לבוא בכל הזירוז, אף שאילו הייתה מתאחרת הייתה יותר מושלמת.
