מה התפקיד שלך? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
נדרים לה ע"ב
הני כהני, שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא?
האם זה נכון לחשוב על ניצול הכשרונות שהקב"ה טבע בי? האם זה נכון לפתח ולטפח אותם?
תשובה מעניינת לשאלה זו ניתן להביא מדבריו של רבי צדוק הכהן מלובלין (שיחת מלאכי השרת, פרק ראשון, אות ב) שמביא את דברי הגמרא הללו, ומצרף אליהם את הפסוק ממלאכי (ב, ז): "ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה ילמדו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
את הקשר בין מאמר הגמרא והפסוק הוא מסביר על יסוד הרעיון שהכהנים הם שלוחי דשמיא, וכל חייהם מוקדשים לתעל את כל כשרונותיהם, מרצם ואונם לצורך גבוה, אם בעבודת בית המקדש, או אם בהוראת התורה לעם ישראל, לכן הם מכונים בשם 'מלאכים', משום שבנקודה זו הם מנתקים עצמם מהעולם הזה והוויותיו, ועולים טפח למקום שבו מימוש עצמי, הגשמה עצמית ורעיונות נוספים מכוונים למקום אחד – לרבונו של עולם, כמה שיותר דומה למלאכים, וכמה שפחות דומה לברואי העולם הזה.
אלא שכל זה נכון כאשר הכהנים אכן ממלאים את התפקיד שלשמו הושמו בעולם הזה, ואכן מתעלים את כל כוחותיהם למען ה' ותורתו. משום שאם הם אינם עושים את הנדרש מהם, הרי הם דומים לכל יצור אחר שישנו בעולם, ואינם אלא עוד פרט בקוסמוס, ללא זהות ייחודיות וללא מימוש יוצא דופן.
דבריו אלו יכולים ללמד אותנו רעיון נפלא; בורכנו בכשרון, ביכולת או בכוחות מסויימים? הם לא ניתנו לנו כדי שנשאיר אותם בתחומי העולם הזה, הם ניתנו לנו כדי שעל ידם נרים את העולם טפח אחד מעל הקרקע, ובכדי שנתעל אותם למען שמו באהבה.
השאלה שנשאלת תדיר היא: האם אנחנו 'שלוחי דשמיא', כי אם לא כך, מה ההבדל בינינו ובין כל יצור אחר בעולם?
