תכנון לו''ז מדויק / רפי זברגר

נדרים כז ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

למדנו עד כה על שלושה מתוך ארבעת הנדרים שאינם חלים, והנה הגענו לנדר הרביעי שאינו חל – נדרי אונסין:
נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו, או שעכבו נהר - הרי אלו נדרי אונסין.
אם מארח הפציר באורחו לאכול אצלו והוא לא כל כך רצה, ולכן אסר המארח בנדר, את נכסיו על האורח אם לא יאכל אצלו, ולבסוף האורח לא הגיע, אך עקב אונס שאירע לו. המשנה מדגימה שלושה סוגי אונסים: חלה, בנו חלה, או לא יכול לעבור את הנהר כדי להגיע לבית המארח. כל המצבים הנ''ל ודומיהם נקראים אונס וגורמים לכך שהנדר של המארח לא יחול כלל וכלל, ואין אפילו צורך להתירו.
יש להעיר הערה מעניינת לגבי הדוגמא השלישית של ''עכבו נהר'', שאף שהיתה לו אפשרות לעבור על ידי תשלום שכירת ספינה, אין הוא מחויב לשלם כדי לקיים את נדרו של המארח, ואי בואו עקב כך נכלל בגדרי אונסין.
 

הנושא

מספרת הגמרא סיפור הקשור לדיני אונסין:
ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא, ואמר: אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלון הני זכוותאי, איתניס ולא אתא,
אדם שהיה לו מסמך המעיד על זכותו בממון חבירו, אך היה חייב להביא ראיות נוספות לזכות בדין. כדי ''להוכיח רצינות'' אמר לדיינים כי הוא משאיר את המסמך בידי בית הדין, והתנה תנאי שאם לא יחזור לבית הדין תוך שלושים יום, הרי שניתן לבטל את תוקף המסמך.
אם אמנם לא חזר לבית הדין אך מתוך אונס שאירע לו בדרך, באנו למחלוקת אמוראים:
אמר רב הונא: בטיל זכוותיה.
רב הונא פסק שכיוון שבפועל לא הגיע, הרי התנאי התקיים, ועל אף אונסו המסמך בטל.
אמר ליה רבא: אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטריה, דכתיב (דברים כ''ב, כ''ג): וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה!
רבא חולק על רב הונא וסובר כי אין זה מוגדר כקיום תנאי, כיוון שאונס גרם לקיומו. זאת, כפי שלמדנו בדין אונס נערה המאורסה, שהתורה פטרה אותה בגלל שהיא נאנסה, לכן גם אצלנו אונס יגרום לכך שהתנאי לא יתקיים.
וכי תימא קטלא שאני,
ממשיך רבא (או הגמרא) לדון בדבריו ולומר, אולי אין ללמוד מדין נערה המאורסה כיוון ששם מדובר על עונש סקילה, ואולי דווקא בעונש חמור כל כך יש פטור באונס, אך אין זה גורף גם לנושאים אחרים.
דוחים אפשרות זו מלימוד הדין של משנתנו:
והתנן, נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו, או שעיכבו נהר - הרי אלו נדרי אונסין.
אנו רואים שגם בנושאים אחרים כמו נדרים שאינם קשורים לדיני ענישה, יש פטור של אונס. אם כן אומר רבא, לכאורה גם במקרה שלנו (תנאי שאם לא יבוא תוך שלושים יום תתבטל תביעתו) יש לפטור בגין אונס.
רב הונא לא ענה לשאלת רבא, ומסביר הר''ן כיוון שהיה ברור לו כי יש הבדל בין נדרים במשנתנו למקרה של ''תפיסת זכויות''.
בהמשך מקשה הגמרא שתי קושיות על שיטת רבא, נתמקד בקושיא השניה:
מאי שנא מההוא דאמר להו: אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא, אתא ופסקיה מעברא, אמר להו: חזו דאתאי, חזו דאתאי, ואמר שמואל: לא שמיה מתייא, אמאי? והא מינס אניס!
מה שונה דינו של רבא מהסיפור המובא במסכת גיטין (ל.) על אדם אשר נתן גט לאשתו והתנה זאת בפני עדים ואמר שאם לא יחזור במשך שלושים יום מאותו זמן, הרי הגט יחול. הוא חזר, אך  נהר הפסיק בינו לבין אשתו, והוא כנראה אחר את זמן הפלגת המעבורת שתעביר אותו מצד אחד לצד שני של הנהר. הוא אף צעק ממקומו בצד השני שהוא הגיע ולכן ביקש שהגט לא יחול, אך שמואל פסק כי אין זו מוגדרת ''הגעה'' ולכן הגט יחול. שואלת הגמרא, לפי דברי רבא, קשה פסיקתו של שמואל, שהרי אין לתת תוקף למעשה המותנה בקיום תנאי שאינו התבצע מחמת אונס!
דלמא אונסא דמיגליא שאני, ומעברא מיגלי אונסיה.
דוחה הגמרא את הקושיא ואומרת כי הסיפור עם הגט אינו אלא ''אונס דמגליא''. כלומר, אונס שניתן היה לדעת עליו מקודם ו''לגלות'' אותו לפני ביצוע המעשה. שכן, יש להניח שישנם שעות מוגדרות להפלגת המעבורת, כמו זמני רכבת וכדו', וחלק מתכנון חזרתו של האדם לאשתו היה צריך לקחת בחשבון את זמני ההפלגות, ומשלא עשה זאת, אין זה מוגדר כאונס הפוטר, ולכן אין מכאן קושיא על רבא.

מהו המסר

עיקרון של ''אונס דמגליא'' מאוד שכיח בחיי יומיום. שהרי כל אחד מחויב להגיע לכל מיני מקומות בזמנים מוגדרים, או להגיע לפגישות, דיונים וכדו' והמשימה הגדולה היא ''לעמוד בזמנים''. אם באמת קרה מקרה אונס, ואירע דבר בלתי צפוי לחלוטין, הרי שניתן להגדירו כאונס ולהתייחס לכך בסלחנות.
אך אם מדובר באדם שאיחר את זמן יציאת הרכבת, או שלא חישב נכון את זמן נסיעתו (היום יש לנו כלים מאוד טובים לתכנון הזמנים כמו WAZE וכדו') הרי שזה מוגדר כ''אונס גלוי'' ואינו נכלל בדיני אונסין בדיני ממונות ואף לא בדיני איסורים (כפי שראינו במקרה של מסכת גיטין).
נלמד מכאן לכלכל את צעדינו עד כמה שניתן, ולהשתדל להגיע לפגישות או לאירועים חשובים בזמן, תוך תכנון מדוקדק של דרכי הגעה עם כל הגורמים המעכבים. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]