אומר מותר
מכות ט ע"א
"איתמר: כסבור בהמה ונמצא אדם, כנעני ונמצא גר תושב - רבא אומר: חייב, אומר מותר - קרוב למזיד הוא; רב חסדא אומר: פטור, אומר מותר - אנוס הוא.
איתיביה רבא לרב חסדא: (בראשית כ) הנך מת על האשה אשר לקחת; מאי לאו בידי אדם!
לא, בידי שמים. דיקא נמי, דכתיב: (בראשית כ) מחטוא לי...
איתיביה אביי לרבא: (בראשית כ) הגוי גם צדיק תהרוג!...
- אכסנאי הוא שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו: אשתך זו? אחותך זו? מכאן שבן נח נהרג, שהיה לו ללמוד ולא למד".
מסוגיית הגמרא שהביאה ראיה מפסוקי אבימלך מבואר שדין אומר מותר אינו רק בדין רוצח, אלא בכל עבירה שצריך אדם להבין את חומרתה מעצמו. והטענה נגד אבימלך לא היתה שיכיר מעצמו שקיים איסור אשת איש, את זה הוא כבר ידע. אלא שיבין מעצמו שלא יצא ידי חובה בחקירת שלוחיו את שרה אם היא אשת איש.
ונחלקו רב חסדא ורבא בדברי רבי יהודה במסכת אבות ד משנה יג: "הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון", האם נחשב למזיד ממש, או שהוא איסור על דרך המוסר ועונשו בדין שמים.
ואמרו במסכת בבא מציעא דף לג ע"ב:
"דריש רבי יהודה ברבי אלעאי: מאי דכתיב (ישעיהו נח) הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם?
הגד לעמי פשעם - אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות.
ולבית יעקב חטאתם - אלו עמי הארץ, שזדונות נעשות להם כשגגות.
והיינו דתנן, רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון".
לכאורה משמע שדברי רבי יהודה אמורים רק בתלמידי חכמים, וקשה לרבא!
אך אי אפשר לומר כן, שהרי אבימלך היה גוי ולא תלמיד חכם, וככלל אמרו: "מכאן שבן נח נהרג, שהיה לו ללמוד ולא למד"!
אלא שפירוש 'עמי הארץ' כאן - אותם שאינם יכולים ללמוד מפני קוצר דעתם.
ובבמדבר רבה פרשת פינחס פרשה כא סימן יב: "תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו קרב עזא לסמכו (שמואל ב' ו) ויכהו שם האלהים על השל מפני ששגגת תלמוד עולה זדון. ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזא".
על דרך הדרוש יש לומר שהקב"ה סבר כרבא, ודוד סבר כרב חסדא. וכן הוא אומר: (תהלים פו, ב) שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי.
ומצינו כיוצא בזה בכמה מקומות שנחלקו כביכול עם הקב"ה בהלכה:
במסכת בבא מציעא דף פו ע"א: "קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קודמת לשער לבן - טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת - טהור. ספק, הקדוש ברוך הוא אומר: טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא. ואמרי: מאן נוכח - נוכח רבה בר נחמני... כי הוה קא ניחא נפשיה אמר: טהור, טהור".
והרמב"ם פסק שטמא.
ובמסכת בבא מציעא דף נט ע"ב: "יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי (דברים ל) לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג) אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני".
רגילים לכנות "אומר מותר" בשם: "תינוק שנשבה לבין הנכרים". אך המושג "תינוק שנשבה לבין הנכרים" נאמר בגמרא רק לענין ידיעה הנחוצה לצורך קרבן שוגג.
