האם אשה אשמה שנאנסה?
הרב דב קדרון
נדרים כז ע"א
מהפסוק (דברים כב, כו): "וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר" לומדים את הכלל הידוע: "אונס רחמנא פטריה", שאדם לא נענש על עבירה שנאנס לעשות.
הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר דברים כב, כו) מבין מהגמרא שלולא פסוק זה הנערה היתה נענשת גם על אונס, וצריך להבין מה הסברה בכך. הוא מביא את דבריו של הנצי"ב (בהעמק דבר) שפירש שהפסוק בא לומר שלא יעשו לה כלום ואפילו לא יקנסו אותה על זה שיצאה לשדה, כי בזמנם במקומות מסוימים יציאה של אשה מהבית נחשבה לחוסר צניעות, כמו שכותב הרמב"ם (הלכות אישות יג,יא):
גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב (תהלים מ"ה): כל כבודה בת מלך פנימה.
כלומר: התורה מחדשת לנו שאם אשה נאנסה היא לא אשמה בכך כלל, גם אם נהגה בחוסר צניעות ובניגוד למנהג הנשים באותו מקום.
הגראי"ל שטיינמן עצמו העיר שבעבר יציאת אשה מהבית הייתה תלויה במנהג המקום, והיו מקומות שבהם נשים נהגו לצאת מהבית, כמו שנהגו בנות ארצות המזרח שהיו יוצאות לעבוד בשדות, וכן במגילת רות כתוב שהנערות יצאו לשדה, כלומר שדברי הרמב"ם נאמרו לאותם מקומות שבהם נשים לא נהגו לצאת מהבית.
