האם הקנה היה שייך לרבא?
הרב דב קדרון
נדרים כה ע"א
אחד הסיפורים המפורסמים בגמרא נקרא: "קניא דרבא", המדובר היה באדם שהיה נושה בחברו כסף, ובא לפני רבא לתובעו, אולם הנתבע הכחיש את החוב וטען שכבר שילם, אמר לו רבא: אם כן הישבע לו שכבר שילמת, הלך הלווה והביא קנה חלול ושם בתוכו את הכסף ונשען עליו, כאילו הוא זקוק להישען על מקל, ואמר למלווה: תחזיק את המקל בידך בשעה שאני נשבע, כי עלי לאחוז בספר התורה. הלווה לקח את ספר התורה ונשבע ששילם למלווה את כל מה שהיה חייב לו. המלווה התרגז ושבר בחמתו את המקל ונשפכו כל המטבעות על הקרקע ונמצא שאכן הוא נשבע באמת.
הקשה האדמו"ר ר' מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצא זצ"ל: מדוע נקרא הסיפור הזה: "קניא דרבא", והרי המקל לא היה שייך לרבא, אלא ללווה?
וביאר (מובא בספר פרי צדיק דברים פרשת ראה) שהמקל נשבר בגלל זכותו הגדולה של רבא, מפני שרבא זכה לזה שלא יצא מבית דינו דין מרומה, ונתברר הדבר על ידי המקל, לכן נקרא המקל על שמו.
כך גם מצאנו בש"ס בארבעה מקומות שונים שבאו לשאול את רבא שאלה למעשה, ורבא ענה תשובה, אולם הקשו עליו שתשובתו לכאורה לא נכונה, והוא התבייש בדבר, אך לבסוף התברר שנסיבות השאלה היו שונות, ותשובתו של רבא אכן התאימה לנסיבות האמיתיות של השאלה. כלומר: אפילו כאשר ענה תשובה שלא מדעתו זכה לכוון דבר אמת. משום כך נקרא "קניא דרבא".
