איזו הגזמה אינה שקר?

הרב דב קדרון

נדרים כד ע"ב

הר"ן מסביר שיש עניינים ששייך לדבר בהם בלשון גוזמה, כגון אדם שראה הרבה אנשים יכול שיאמר: ראיתי הרבה אנשים כעולי מצרים, למרות שלא ראה כל כך הרבה אנשים.

בעניין זה נחלקו הפוסקים. הרמ"א (יורה דעה סימן רלו סעיף ה) פוסק:

הנשבע על דבר שהוא גוזמא קצת, כדי להחזיק דבריו לא הוי שבועת שוא.

אולם הט"ז (שם ס"ק י) כותב שאין לדברים האלו הבנה, כי איך ייתכן להישבע על דבר שאינו אמת גמור?

בעל ערוך השולחן (שם סעיף נז) מבאר את כוונת הרמ"א שכיון שדרך העולם לכנות עם רב בגוזמא "כיוצאי מצרים" אין זו שבועת שוא, כי בכל דבר שדרך העולם להגזים, מי שמדבר כפי שרגילים אנשים לדבר נקרא שאומר אמת.

אולם נראה שלדעת הט"ז אסור להגזים גם בדבר שאנשים רגילים להגזים. מעניין לציין שהט"ז עצמו (יורה דעה סימן שמד ס"ק א) מסביר שמותר להגזים קצת בהספד על מת, כי כל מי שעושה איזה מצוה כגון צדקה וכיוצא בה באיזה שיעור, בוודאי אם הייתה לו אפשרות להוסיף קצת במעשהו הטוב היה מוסיף, ולכן נחשב לו כאילו עשאו, ואין כאן עדות שקר עליו.

כלומר: לדעת הרמ"א כל הגזמה שאנשים רגילים לומר כמותה, והשומעים מבינים שיש כאן הגזמה – אין זה נחשב שקר, ולדעת הט"ז הגזמה שהיה לה פוטנציאל להיות אמת אינה נחשבת שקר.