אפשר לצמצם / רפי זברגר

סוטה מה ע''א
 

הקדמה 

פרק תשיעי במסכת סוטה, הנקרא ''עגלה ערופה'', ממשיך את נושא הפרקים האחרונים, ועוסק במצוות שיש בהם ''דיבור'' והדיבור חייב להיות בלשון הקודש. הפרק דן בדין עגלה ערופה, מצווה הנוהגת במקרה ומצאו אדם הרוג בשטח, ולא ידוע מי הרגו. התורה מצווה על תהליך שלם שיש לבצע (מתואר בהרחבה, במאמר על פרשת שופטים "מבחן מנהיגות", תשס''ט) כאשר השלב הראשון ביציאת שלשה (לפי דעה אחרת חמשה) דיינים מבית דין הגדול בירושלים (מקביל לשופטי עליון במשפט הישראלי) כדי למדוד ולמצוא, מהי העיר הקרובה ביותר לחלל (שיש בה בית דין ''מקומי''). התהליך מסתיים בהכרזה של כל דייני העיר הקרובה ב''משפט המחץ'': יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ אֶת הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה (דברים כ"א, ז') . בדף הבא מוסברת סיבת ההכרזה התמוהה. 
 

הנושא

המשנה בעמוד ב' מדברת על מקרה שמדדו הדיינים והגיעו למסקנה כי ישנן שתי ערים במרחק זהה לחלל. במקרה זה פוסק רבי אליעזר במשנה, כי שתי הערים הללו צריכות להביא עגלה ערופה. הגמרא, מיד לאחר המשנה קובעת כי דין זה של המשנה הוא לפי השיטה כי ''אפשר לצמצם''. מקור המחלוקת בנושא האם ניתן לצמצם או לא, במשנה במסכת בכורות (דף י''ז, עמוד א') בנושא בכור בהמה, אשר צריך להביאו לכהן. המשנה שם עוסקת בבהמה אשר ילדה תאומים שהוציאו את ראשיהם בדיוק באותה שניה (בהמה שהוציאה ראשונה את ראשה היא הבכורה). לפי רבי יוסי הגלילי, שתי הבהמות מוגדרות בכורות, ושתיהן ניתנות לכהן, כיוון ש''אפשר לצמצם'' ולהגדיר כי שתי פעולות נעשות בדיוק באותו זמן. לפי חכמים, רק בהמה אחת בכורה וניתנת לכהן כיוון ש''אי אפשר לצמצם''. לפי שיטה זו, לא יכול להיות ששתיהן יצאו באותה שניה, רק אנחנו לא יודעים מי באמת יצאה לפני מי. הרמב''ם פוסק הלכה כחכמים, ולכן בעגלה ערופה אשר נמצאו שתי ערים במרחק זהה, קובעים כי המרחק האמיתי אינו זהה, אך איננו יודעים מי העיר הקרובה באמת ומי לא ולכן מביאים עגלה אחת בשותפות של שתי הערים ועושים תנאי: אם העיר הראשונה היא הקרובה, הרי העגלה שלהם, ואם העיר השניה קרובה יותר, אזי העגלה ערופה של העיר השניה.
 

מהו המסר

פסיקתו של הרמב''ם מלמדת אותנו, בנוסף להלכה המיוחדת ש''אי אפשר לצמצם'' גם ''מסר לחיים''.
למשל בנידון שלנו, באים אנשים חשובים מאוד, זקני הסנהדרין הגדולה מירושלים, מודדים את המרחקים ומגיעים למסקנה כי המרחק זהה. לכאורה אין מקום לפקפק בדבר, אך לא כך נקבע להלכה. נפסק כי אין אפשרות לקבוע דיוק רב כל כך, למרות שעל פניו נראה שהם צודקים. גם אדם צריך לחוש כך ביחס לדעותיו, מחשבותיו וכדו'. לא כל מה שנראה לו כוודאי ומוחלט אכן כך, יש לשמוע בקשב רב גם את שאר הצדדים והדעות. למדנו במסר זה פרק בצניעות וענווה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]