אילו מצוות ניתנו ליהנות?
הרב דב קדרון
נדרים טז ע"ב
אביי סובר שיש הנאה לאדם בקיום מצוות, ואילו רבא חולק עליו ואומר: "מצוות לא ליהנות ניתנו". בהסבר דברי רבא נחלקו המפרשים, יש מסבירים (ריטב"א סוכה לא,ב) שמכיוון שהנאה מקיום מצווה היא בדרך כלל הנאה רוחנית ולא הנאה גשמית – אין זו נחשבת הנאה, על פי שיטה זו, אם אכן יש בקיום המצווה הנאה גשמית, אזי זו נחשבת הנאה, ואם אדם אסר על עצמו ליהנות מכך, כמו מי שנדר לא ליהנות מהצל של סכך הסוכה – יהיה אסור לו לשבת באותה סוכה בסוכות בזמן שנהנה מהצל.
לעומת זאת אחרים מבארים (שערי יושר א - ז ד"ה ובדרך, קובץ שמועות חולין לט) שעיקר כוונת האדם המקיים מצווה היא לשם מצווה ולא להנאה הנלווית, לכן גם אם יש הנאה גשמית בקיום המצווה – הנאה זו טפילה ובטילה ביחס למעשה המצווה עצמו, שקיומו הוא עיקר כוונת האדם. על פי ההסבר הזה, גם אם אכן יש לאדם הנאה גשמית בקיום המצווה, כגון הנאה מצל הסוכה, אין לו איסור ליהנות מצל זה גם אם נדר נדר שלא ליהנות ממנו, כי כאשר הוא יושב בסוכה כוונתו היא בעיקר לקיום המצווה ולא להנאה מהצל, ואינו עובר בזה על נדרו.
למרות שנפסק להלכה כרבא, שמצוות לאו ליהנות ניתנו, זהו באופן כללי, אולם יש מצוות מסוימות שניתנו למטרת הנאה, כמו מצות שמחה ברגלים, שעיקר המצוה לשמוח, כמו שכתב הפרי מגדים (או"ח סי' רסד, במשבצות סק"א) שבאופן שהמצוה באה להנאה כולם מסכימים שליהנות ניתנו. וכן מבואר בפרישה (סי' שצה סק"א) שבמצוות עונג שבת שבא להנאתנו יש הנאה, ולא אומרים בזה מצות לאו ליהנות ניתנו.
