מינקת מן העבריות
בגמרא (סוטה יב,ב) נאמר שדווקא אצל משה צריך היה להיזהר שלא יינק מנוכרית, משום "פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא?!" אבל הרמ"א (יו"ד פא,ז) פסק: "וכן לא תאכל המינקת אפילו ישראלית דברים האסורים." הלשון "אפילו ישראלית" תמוה, וכי יותר פשוט שמינקת נכריה לא תאכל דברים אסורים?!
הט"ז והש"ך פירשו שהכוונה היא שאפילו ישראלית שנמצאת במצב שמותר לה לאכול דברים אסורים (אם היא חולה, למשל), צריכה להימנע מלהניק את בנה, ועליה למוסרו למינקת יהודיה אחרת. פירוש זה תמוה, שהרי אם כך הנושא איננו המינקת אלא החלב, וצריך ההי לנסח את ההלכה אחרת: 'חלב מינקת שאכלה דברים אסורים - אסור.'
ב"אורח מישור" על "דרכי משה" (ספרו של הרמ"א על הטור) כתב ש"אפילו" הכוונה היא שלא רק חלב של נוכרית אסור (השפעות גנטיות), אלא אפילו חלב של ישראלית שאכלה דברים אסורים. והוא סותר מכל וכל את הצעתו של בעל הספר "בית הלל" לגרוס במקום "ישראלית" – "ישמעאלית". אילו זאת היתה הגירסה, הרי הכל מובן: יש להימנע מהנקת התינוק אפילו ע"י נכרית, שמה שהיא אוכלת לא אסור לה.
בספר אחר מפרי עטו של הרמ"א - תורת-חטאת (סה,יא) - כתב: "יש אוסרין להניק תינוק מן עכו"ם... ממידות חסידות הוא שלא להניק מן עכו"ם... ובהג"ה [=הגהת אשר"י ע"ז פ"ב סי' ו] כתב דטוב להזהיר המינקת שלא תאכל דברים טמאים....". בכל מדובר אפוא על מינקת נכריה, וכלל לא על ישראלית, והגהתו של הבית-מאיר מסתברת אפוא.
