ברחל בתך הקטנה / רפי זברגר
נדרים ה ע''א
הקדמה
המשנה הראשונה במסכת למדה אותנו דין ''ידות'':
האומר לחברו מודרני ממך, מופרשני ממך, מרוחקני ממך, שאני אוכל לך, שאני טועם לך - אסור.
למרות שלא הזכיר הנודר לשון איסור או קרבן (שהנדר חל כמותו) זהו נדר מדין ''ידות'' (לשון לא מלאה של הנדר).
על דין זה אמר שמואל בשלהי הדף הקודם:
בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך, שאני טועם לך.
כלומר שמואל מחבר את שני החלקים של המשנה שציטטנו זה עתה, וקובע כי רק אם אמר מודרני/מופרשני/מרוחקני ממך ביחד עם ''שאני אוכל/טועם לך'' רק אז מוגדר כיד ואסור. אבל אם אמר רק מודרני ממך ללא ''שאני אוכל לך'' אין זה אפילו יד ולכן אינו נדר. הגמרא הקשתה על פירושו של שמואל משתי ברייתות:
1. מיתיבי: מודר אני ממך, מופרשני ממך, מרוחקני ממך – הרי זה אסור; שאני אוכל לך, שאני טועם לך – הרי זה אסור!
בברייתא זו לכאורה משמע כי אלו שני דינים שונים. האחד קובע כי "מודרני/מופרשני/מרוחקני ממך" נחשב לנדר, והשני קובע כי המילים ''שאני אוכל/טועם לך" גם נחשב לנדר. וזה קשה על שמואל המחייב את שתי הלשונות.
הכי קתני: במה דברים אמורים - באומר שאני אוכל לך, שאני טועם לך.
עונה הגמרא כי הסיפא משלימה את הרישא, וגם לפי הברייתא חייבים את שתי הלשונות כדי להחיל את הנדר.
2. והתניא איפכא: שאני אוכל לך שאני טועם לך - אסור, מודרני ממך ומופרשני ממך מרוחקני ממך – הרי זה אסור!
הברייתא השניה שונה את שתי הלשונות הפוך. קודם לשון ''שאני אוכל/טועם לך'' ורק לאחר מכן מודרני/מופרשני/מרוחקני ממך, כאן אין משמעות לתשובה הקודמת של ''במה דברים אמורים'', שהרי ''שאני אוכל'' נאמר בסוף ולא בתחילת הלשון, אם כן קשה שוב על שמואל.
תני הכי: וכבר אמר מודרני
תשובת הגמרא כי גם במקרה זה ''מחברים'' את שתי הלשונות באופן של ''וכבר אמר''. כלומר הברייתא מתחילה בסיום הלשון ''שאני אוכל לך'', אך מוסיפה ואומרת שכבר קדם הלשון של מודרני ממך.
בהמשך דוחה הגמרא את התירוצים בשתי דחיות:
אי הכי, היינו רישא! ועוד, אסור אסור למה לי למתני!
אם זהו ההסבר בברייתא השניה, מה צורך בשתי הברייתות המלמדות בדיוק את אותו הדין. וכן, מדוע הברייתות כתבו את הדין ''אסור'' בכל אחד מהחלקים של הברייתות. משמע לאור שתי קושיות אלו שהברייתות מדברות על שני דינים.
לאור זאת משנה הגמרא את דברי שמואל, ונוהגת כך מספר פעמים לאור קושיות נוספות, אך בסופו של דבר חוזרת הגמרא להסבר הראשון, ומתרצת את הקושיא משתי הברייתות לעיל. במאמר זה נתמקד בהסבר השני בדברי שמואל.
הנושא
אלא אמר שמואל: טעמא דאמר שאני אוכל לך, שאני טועם לך - הוא דאסור וחבירו מותר, אבל אמר מודרני הימך לחודיה - שניהן אסורין,
הסבר זה קובע כמשתמע משתי הברייתות שלשון אחת מספיקה: אמר מודרני/מופרשני/מרוחקני ממך נחשב לנדר, או שאמר ''שאני אוכל/טועם לך'', בכל אחת מן הלשונות נחשב לנדר. ההסבר השני בדברי שמואל, מסביר כי התוספת של ''שאני אוכל לך'' מצמצמת את התכולה של הנדר, ומלמדת כי הנדר חל רק על הנודר, ולנידר מותר ליהנות מן הנודר. אך אם אמר רק מודרני ממך (הימך), המילה ''הימך'' משמעותה אני והנכסים שלי מודרים ממך, כלומר גם לנידר אסור ליהנות מנכסי הנודר.
כי הא דאמר רבי יוסי בן רבי חנינא: מודרני הימך - שניהן אסורין.
מציינת הגמרא כי דברי שמואל אלו הינם לשיטת רבי יוסי אשר קבע כי ''מודרני הימך'' הינה לשון האוסרת הדדית בין המדיר והמודר. מקשה הגמרא על הסבר זה (קשה על רבי יוסי ועל שמואל הסובר כשיטתו) ממשנה בהמשך (מ''ז:)
תנן: הריני עליך חרם - המודר אסור, אבל מדיר לא!
המשנה פוסקת כי לשון הריני עליך חרם (כמו חרם של בדק הבית) אוסר רק על המודר ולא על המדיר, בניגוד לרבי יוסי ושמואל הסובר כמוהו.
כגון דפריש ואת עלי לא.
מעמידה הגמרא משנה זו באוקימתא שהוא הוסיף ופירש ''ואתה עלי לא'', כלומר הנודר אמר במפורש כי הוא אינו אסור בהנאה מנכסי המודר. אבל אם לא היה מפרש כך, באמת היה נאסר בחפצי המודר כדברי רבי יוסי ושמואל.
את עלי חרם - הנודר אסור, אבל מודר לא!
המשנה שם ממשיכה ואומרת כי גם לשון ''את עלי חרם'' אוסר רק על הנידר ולא על המדיר, למרות שלשון זו דומה למודרני עליך, אשר לפי רבי יוסי ושמואל היה צריך לאסור גם את המדיר על נכסי המודר.
כגון דפריש ואנא עלך לא.
גם כאן מעמידה הגמרא אוקימתא דומה שהנודר אמר במפורש שהוא לא נאסר על נכסי המודר, ולכן אין קושיא.
הגמרא בהמשך כאמור מקשה גם על הסבר זה בדברי שמואל ומביאה הסברים אחרים לדבריו.
מהו המסר
שתי האוקימתות הזהות על המשנה בדף מ''ז העוסקת בחרמים, מלמדנו עיקרון חשוב בדו שיח בין אנשים.
כאשר אנו אומרים דבר מה, ואפשר להבין אותו במשמעות מסוימת, אך אנו מתכוונים למשמעות אחרת, יש לציין זאת במפורש. לא להשאיר דברים עמומים ובלתי ברורים באוויר. אין לחסוך במילים , אלא לומר את הדברים ''ברחל בתך הקטנה'', כך שהנושא יהיה ברור ונהיר לשני הצדדים.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
