שינה עריבה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
נדרים טו ע"א
והא"ר יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים - מלקין אותו וישן לאלתר!'
על פניה, שינה היא דבר מיותר ולא נצרך. בשביל מה ברא הקב"ה את האדם כך שיאלץ לישון, האם לא היה טוב יותר שיוכל להיות ער באופן תמידי, וכך לעבוד את ה', ללמוד ולעסוק במצוות כל יום כל היום?
תשובה לדבר זה אומר רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, בראשית ר"ח כסלו ד"ה ג, ובעוד מקומות), שמביא משפט סתום מספר יצירה שאומר "המליך אות ס' בשינה", שמשמעותו המילולית היא שישנה הקבלה בין השינה ובין האות ס'.
על ההקבלה הזו עומד רבי צדוק ומסביר.
שינה היא זמן שבו האדם איננו בהכרה, הוא כביכול נפקד, משום שבזמן הזה כח ההכרה שלו לא מתפקד. אולם מאידך, אנחנו מוצאים שהנביאים קיבלו את נבואתם בזמן השינה, ועל האר"י הקדוש מסופר שהוא השיג דברי תורה בזמן השינה ששמונים שנה לא היו מספיקים לו בכדי ללמד אותם. זאת אומרת שיש בשינה איזו עצמה שאין בזמנים רגילים של הכרה.
בנקודה זו מסתתרת הנקודה של השינה. משום שכאשר אדם חי את חייו בהכרה תמידית, כאשר כל דבר מסודר, מובן והגיוני, יש בזה מעלה גדולה, אולם יש בזה גם חסרון גדול, משום שהוא חסר עניין בסיסי וחשוב מאין כמותו – ההכרה במה שמעל להכרה.
דווקא בזמן שאדם ישן, משחרר את ההכרה שלו, ונותן לחוסר ההכרה להשתלט עליו, הוא מכיר בעובדה שלא הכל בשליטתו, והוא לא אדון הכל. יש מישהו ומשהו מעליו.
לכן דווקא האות ס' היא המקבילה לשינה, משום שבצורתה המיוחדת, צורת העיגול, היא מסמלת את הנקודה המקיפה, זו שתמיד חופפת מעלינו אולם לא נוגעת, היא סובבת אותנו אך לא נקלטת, בדומה לכל מה שמעל ההכרה שלנו.
הנקודה הזו חשובה כל כך, עד כדי כך שמלקין את מי שנודר שלא לישון, משום שיש כאן מרידה באחד היסודות הכי בסיסיים עליהם מושתתים החיים היהודיים – ההכרה במה שמעל ההכרה.
