וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ
מכות ז ע"ב
"תניא, אמר להם רבי לחכמים: וכי נאמר וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מעצו? והלא לא נאמר אלא מִן הָעֵץ!
ועוד, נאמר עץ למטה (וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ, דברים יט, ה) ונאמר עץ למעלה (וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, שם), מה עץ האמור למעלה - מן העץ המתבקע, אף עץ האמור למטה - מן העץ המתבקע. אמר רב חייא בר אשי אמר רב, ושניהם מקרא אחד דרשו: ונשל הברזל מן העץ - רבי סבר: יש אם למסורת ונישל כתיב; ורבנן סברי: יש אם למקרא ונשל קרינן".
פירש רש"י: "כשאתה קורא וְנָשַׁל אתה מוסיף הברה של אל"ף או של ה"א בין נו"ן לשי"ן (וְנָאשַׁל)".
קשה, הכיצד אמר רב שרבי למד מהמילה ונישל, הרי מפורש בברייתא שלמד מהמילה 'מן העץ' - שלא כתוב מעצו, וגם מכך שאותו העץ המיודע בה"א הידיעה מוזכר גם בתחילת אותו פסוק ומדובר בעץ המתבקע?
עוד קשה, לו יהי כן שסובר רבי יש אם למסורת, הרי הכתיב הוא ונשל, וכדי לדרוש ונישל צריך להוסיף את האות י', ותוספת האות י' לקריאת ונישל יותר מצויה ונצרכת מאשר תוספת האות א' לקריאת וְנָאשַׁל. כך אמרו במסכת יומא דף עב ע"ב: "רבי יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זיר, זכה (ללמוד תורה לשמה ולקיימה) - נעשית לו זיר (זֵר זהב), לא זכה - זָרָה הימנו", הרי שבלא היו"ד הקריאה היא זָר ולקריאת צירה אפילו נצרכת תוספת האות היו"ד, קל וחומר לקריאת חיריק. וכן במסכת יבמות דף סג ע"א: "רבי אלעזר רמי: כתיב כנגדו וקרינן כניגדו. זכה - כְּנֶגְדּוֹ, לא זכה - מְנַגַּדְתּוֹ", גם כאן, ללא כתיב היו"ד הקריאה היא בפתח, ולקריאת סגול אפילו נצרכת תוספת האות יו"ד, קל וחומר לצירה ולחיריק.
אלא שכיון שסבר רבי שיש אם למסורת הוא לא התחשב כלל בניקוד וְנָשַׁל, והוא פירש במשמעות של וְנִשֵּׁל מהטעמים המפורשים בברייתא.
וקשה, הכיצד לדברי חכמים פירוש הקריאה וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל שהברזל נשל ויצא מהקת, אדרבה, לשון ונשל מורה שהברזל משיל דבר אחר, כך הוא בדברים ז, כב: וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ, ושם בפסוק א: וְנָשַׁל (ה') גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ. לפיכך פירוש וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ שהברזל משליך חלק מן העץ. וכך גם פירוש הפסוק (דברים כח, מ) זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ, יִשַּׁל זֵיתֶךָ הוא בלשון יחיד, כלומר שעץ הזית יִנְשַׁל את פירותיו הנושרים. וכן משמע בכמה פסוקים שזית הוא עץ הזית, (בראשית ח, יא) עֲלֵה זַיִת; (שמות כג, יא) לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ; (דברים ו, יא) כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ.
הרמב"ן תירץ: "ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן, פירוש, האדם נשל הברזל מן העץ שהוא עצו כלומר מחמת הכאתו שהכה בכח נשל הברזל מן העץ, ודומה לו ונשל השם אלקיך את הגוים האל מפניך". כלומר, שאמנם ונשל פירושו והשליך, אך מדובר בחוטב, שהוא שמנשל ומשליך את הברזל מקתו.
אך עדין קשה לרבי, למה פירש כמו ונישל, הרי פשטות המקרא וְנָשַׁל דוקא כשיטתו. וגם קשה למה נדחק רב להעמיד את רבי כסברת יש אם למסורת – היפך משיטתו הרגילה, אדרבה, סובר רבי יש אם למקרא: ונשל קרינן, ופשט מילה זו כדבריו בחיזוק שאר הראיות שהביא לשיטתו בברייתא.
ופירש בחידושי הרמב"ן: "מדלא כתיב ונשל הברזל העץ כדכתיב ונשל השם גוים, להכי דריש רבי ונישל הברזל, כלומר נשמט הברזל מן העץ המתבקע ולא הכה באמצעיתו ונשמט והתיז ממנו קיסם והרג, והיינו ונישל שהברזל נישל". כלומר שאילו היה הברזל מכה בעץ כנצרך, לא היה ניתז דבר. אך כיון שהברזל נישל ונשמט מהמקום שהיה אמור להכות בו והכה בעץ בצידו, ניתזה חתיכה מהעץ והרגה.
וקשה כי העיקר חסר מהספר, לא כתוב ונשל הברזל ממרכז העץ אלא מן העץ, משמע מכל העץ. ועוד קשה שנשילה היא השמטה של עקירה ולא השמטה של פיספוס.
אלא י"ל שפירשו כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ – שֶׁזֵּיתְךָ הוא פרי הזית, ואז המשמעות בבנין קל היא שהזית הוא הנושר, שכן הכתיב אינו יכול להתפרש בבנין פיעל כי אז היה צריך להיות: כִּי יְנַשֵּׁל זֵיתֶךָ. ואילו את כתיב הפסוק ונשל ה' גוים פירשו כפועל יוצא ובבנין פיעל: וְנִשֵּׁל ה' גויים, בדיוק כמו שפירשו ונשל הברזל וְנִשֵּׁל.
