מהו שימוש בכסף למטרתו?
הרב דב קדרון
כתובות קה ע"א
הרמב"ם (הלכות שקלים פרק ד הלכה ז) פוסק: "דיינין שדנין את הגזלנין בירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה".
דבר זה לכאורה תמוה, שכן הכסף של תרומת הלשכה מיועד לצרכי קרבנות ועבודת המקדש, ומהי ההצדקה לשלם ממנו לדיינים?
מבאר הראב"ד (מובא בשטמ"ק) שאותם דיינים היו גוזרים גזרות לצורך העבודה בבית המקדש, כי על כל עוברי עבירה היו גוזרין גזרות וקונסין אותם כדי ליסרן.
בעל ספר עלי תמר (מסכת שקלים ד,ב) מסביר עוד, שבזמן שקיים גזל ועושק נטילת שוחד ועוות הדין, הקרבת קרבנות היא תועבה לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר בישעיהו (פרק א), נמצא שהדיינים ממלאים תפקיד עיקרי לצרכי עבודה והקרבת קרבנות, כדי שלא יהיו הקרבנות בגדר תועבה, ובדין הוא שיטלו שכרם מתרומת הלשכה. כלומר שלמרות שפעולתם של הדיינים מועילה רק באופן עקיף לעבודת המקדש – די בזה כדי להצדיק את מתן שכרם מקופת המקדש.
בספר בטוב ירושלים (עמוד צ"ה) מסופר שכשנוסד בית ספר לבנות, היה הגרי"י דסקין זצ"ל ראשון שנתן חמש לירות מקופת בית היתומים, וכששאלוהו איך הוא נותן מקופת בית היתומים, ענה, שבנות אלו כשיגדלו יהיו יראות שמים ויהיו לנשים ליתומים, והרי זה לצורך היתומים, וכך היה מנהגו של אביו הגאון זצ"ל ששילם מקופת היתומים לאנשים שסובבו בעיר לבדוק את המזוזות, באמרו שבמזוזה כתוב "למען ירבו ימיכם", והיא מגינה על חיי האבות ומתוך כך לא ירבו היתומים ויתמעטו הוצאות המוסד. כלומר שבעקיפין היו התרומות לצורך היתומים.
