דמי נסיעה עבור הליכה ברגל?
הרב דב קדרון
כתובות קא ע"ב
במשנה נאמר שאדם שהתחייב לזון את בת אשתו במשך חמש שנים, חייב לקיים את ההתחייבות הזו גם אם האשה התחתנה עם אדם אחר שהתחייב לזון את אותה בת, וגם אם הבת עצמה כבר נישאה ובעלה חייב לזון אותה, עדיין חייבים שני הבעלים של אמא שלה לזון אותה על פי התחייבותם.
מכאן למד הגרז"נ גולדברג זצ"ל (כתב עת עומקא דדינא, ח"א עמוד יב) שמכיוון שלא הולכים אחר אומדן הדעת, שאילו ידעו אותם אנשים שאותה בת לא תיזקק למזונותיהם לא היו מתחייבים בכך, אלא עליהם לקיים את התחייבותם בכל הנסיבות, כך גם אדם שסיכם עם מעבידו שישלם לו עבור הוצאות הנסיעה לעבודה במונית, והוא מגיע לעבודה עם טרמפ, או באוטובוס, יכול הפועל לקחת את דמי הנסיעה לעצמו, כי על המעסיק לקיים את התחייבותו לשלם עבור הוצאות הנסיעה בכל הנסיבות, גם אם בפועל הפועל לא נזקק לכך.
הוא הוסיף שאם הפועל רוצה ללכת ברגל, ולחסוך לעצמו את ההוצאות עבור המונית, אין זה תמיד מותר, כי אם ההליכה ברגל תגרום לו לעייפות ובגלל זה לא יעשה את מלאכתו באופן המיטבי, הרי זה בניגוד לכוונת המעביד שלא יתעייף ושיבוא בזמן לעבודה, ואז יש במעשהו משום גזל, וזה כמובן תלוי בנסיבות העניין.
