הצורך בהסכמת כל השותפים
הרב דב קדרון
כתובות צד ע"א
כאשר יש דיון משפטי על עניין של שותפות, והלך אחד השותפים בלא דעתו של חברו ודן בדבר, והפסיד בדינו – אין זה מחייב את השותף השני, כי הוא יכול לטעון: אילו אני הייתי בא לטעון הייתי טוען יותר טוב ממך והיינו זוכים בדין.
על פי זה ניתן להבין את ההלכה לגבי בן סורר ומורה, שנלמדת מהפסוק (דברים כא, יט): "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ", כפי שנאמר במשנה (סנהדרין עא,א):
היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין.
כי מכיוון שאביו ואמו שניהם שותפים בו, אין אפשרות לחייב את העסק המשותף ללא הסכמת שני השותפים.
מכאן ניתן ללמוד לכל מצב בו מחליטים לחייב ילד בעונש חמור, שצריך הדבר להיעשות בשיתוף עם שני ההורים, כי בלעדי זה יוכל ההורה שלא השתתף בדיון לטעון שאילו היה משתתף היה יכול לטעון טענות טובות יותר לזכותו של הילד.
