מי קודם: יתום או אלמנה?
הרב דב קדרון
כתובות פז ע"א
יתום נחשב מסכן יותר מאשר אלמנה. כאשר אדם נפטר והיתומים ירשו את נכסיו, כל מי שבא לגבות חוב כל שהוא מהם – בית הדין טוען עבור היתומים את כל הטענות האפשריות, ולכן הכלל הוא שאין גובים מנכסי יתומים אלא בשבועה, אולם אין בית הדין טוען כך עבור אלמנה.
על פי זה מסביר בעל ההפלאה (פנים יפות, פרשת משפטים) את תלונתו של ישעיהו הנביא (א, כג): "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם", כי את היתום היו הם צריכים לשפוט בעצמם ולטעון עבורו, ואמנם עבור האלמנה לא היו צריכים הדיינים לטעון, אבל כאשר היא הייתה באה ותובעת את מה שמגיע לה, "ריב אלמנה", הם היו צריכים לעזור לה, וגם את זה הם לא היו שומעים.
גם בעניין סדר הקדימות, על פי הפסוק (ישעיהו א, יז): "שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה", נפסק להלכה (שו"ע חו"מ טו,ב) שכאשר אלמנה ויתום באים לבית דין צריך להקדים את דין היתום לדינה של האלמנה.
על פי זה הוא מקשה מדוע בפרשת משפטים נאמר (שמות כב, כא): "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן", ולכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך, "כל יתום ואלמנה לא תענון", כי צריך לדאוג ליתום לפני האלמנה. אלא, הוא מיישב, כאן אומרת לנו התורה שעבירה קלה גוררת עבירה חמורה, אם הדיין יענה את האלמנה, מה שנחשב לעבירה קלה יחסית, הוא יבוא מזה לענות את היתום, שהיא עבירה יותר חמורה, ולכן אמרו במכילתא (על הפסוק הזה): "אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט".
