"אבינו מלכנו" - רחמים ודין
הרב דב קדרון
כתובות פד ע"א
במשנה יש מחלוקת בין רבי טרפון ורבי עקיבא, כאשר לדעת רבי עקיבא "אין מרחמין בדין".
מרן הרב קוק זצ"ל (באיגרת לסופר אז"ר, מופיעה בספר זיכרון לאברהם שפיגלמן, תל אביב תשל"ט) כתב שיש לכאורה להקשות על דעתו של רבי עקיבא מכמה וכמה עניינים במשפט העברי שבאים מצד הרחמים, ומבוססים על הפסוק (דברים ו, יח): "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב", ומידת הרחמים בוודאי כלולה בציווי לעשות את הישר והטוב.
כדי ליישב זאת הוא מבאר שכאשר חכמים רואים, בתור מחוקקים, לקבוע חוק המיוסד על מידת הרחמים, שראוי להיקבע בצורה משפטית – יש להם את הסמכות לעשות זאת, ולאחר שעניין זה נקבע בתור חוק מחייב, כל שופט פרטי הבא לדון – חייב לדון על פיו ואסור לו לעבור על זה.
אמנם גם כאשר חכמים קובעים חוק כזה עליהם להיזהר לא לנטות יותר מדי למידת הרחמים, באופן שיקלקל את שורת הדין, כי צריך תמיד לשמור על האיזון בין הדין לבין הרחמים, ובזה נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא במשנה, האם בעניין שהם דנו עליו יש נטייה גדולה מדי לצד מידת הרחמים, כפי דעת רבי עקיבא, או שמא אין זה מפר את האיזון ביניהם.
הרב חרל"פ זצ"ל כתב שהאיזון הזה בין מידת הדין למידת הרחמים, הוא עיקר עבודתנו בימים הנוראים, וזוהי הכוונה בתפילת "אבינו מלכנו", כי "אבינו" הוא מצד מידת הרחמים, ו"מלכנו" מצד מידת הדין, וצריך תמיד לאזן ביניהם.
