הבעל והאשה שותפים בנכסים?
הרב דב קדרון
כתובות פ ע"ב
חכמים תיקנו שהבעל יקבל את הפירות של השדות ששייכים לאשתו, ואסור לו למכור את הפירות של שנים מרובות מראש. בטעם הדבר חולקים אביי ורבא, לפי רבא הסיבה היא כדי שיהיה רווח בבית, כי אם הבעל ימכור את הפירות מראש הכסף יתבזבז בשנה אחת ולא יישאר רווח לשנים הבאות, ואילו לפי אביי יש חשש אחר: שמא הקונה לא ישקיע ולא יתחזק את השדה כראוי ויגרום לירידת ערכה.
החכמת שלמה (אורח חיים סימן רכא סעיף ב) מסביר ששורש המחלוקת הוא: האם הבעל ואשתו נחשבים שותפים בפירות השדה, שלדעת אביי הם לא נחשבים כשותפים, לכן לדעתו אין עניין שיהיה מהפירות הללו רווח בבית עבור שניהם, ואילו לפי רבא הם נחשבים כשותפים.
לעניין הזה יש חשיבות בקשר לברכה שמברך בעל שדה לאחר עצירת גשמים, כי מי שיש לו שדה בשותפות מברך ברכת "הטוב והמטיב" ומי שאין לו שותף בשדה מברך "שהחיינו", ובקשר לשדה חולקים בזה גם הפוסקים: הש"ך כתב שהאשה נחשבת שותפה של בעלה (והסכים עמו החכמת שלמה שכך נפסק כדעת רבא), כמו שהיא שותפה שלו בלידת בן, ולכן בשני העניינים הם מברכים את ברכת הטוב והמטיב, אבל המגן אברהם (סימן רכא ס"ק א) כותב שאשה אינה שותפה בשדה, וייתכן גם שהבעל לא ייתן לה כלום מפירותיה, לכן רק הבעל מברך שהחיינו על ירידת גשמים, מה שאין כן בוולד שהיא יולדת, שיש בו שלושה שותפים, והיא כמובן שותפה מלאה בו, לכן שם הברכה היא ברכת השותפים, שהיא: "הטוב והמטיב".
