מצות פריה ורביה
לשון המשנה (יבמות ו, ו) היא: "לא יבטל אדם מפריה ורביה, אלא אם כן יש לו בנים." אבל הרא"ש במס' יבמות (פ"ו סי' ז) כתב: "אלא אם כן יש לו אשה ובנים". בכך דומה לשון משנה זו ללשון המשנה הקודמת (ה): "כהן הדיוט [ובגמרא מבואר שהוא הדין לכל אדם] לא ישא איילונית [שאינה יכולה ללדת] אא"כ יש לו אשה ובנים." אבל שם כבר ביאר בתוס' יו"ט: או אשה לפרות ולרבות עמה או בנים. אי אפשר לפרש כך במשנה ו' - וכי מי שיש לו אשה בלא בנים, פטור ממצות פריה ורביה?! הרי אין הוא רשאי לפרוש ממנה. ואם אין לו אשה (כגון שמתה) אלא בנים בלבד, האם לא קיים מצות פריה ורביה? אף שעדיין חל עליו חיוב של "ולערב אל תנח ידך", לשאת שוב אשה (בבלי יבמות סב,ב), אבל את מצות פריה ורביה כבר קיים.
לדעת בעל ערוך-לנר, גם ברא"ש אין לגרוס "אשה ובנים", אלא "בנים" בלבד. ואכן, בצטטו אותה משנה, בפסקיו מועד-קטן פ"ג סי' נב, גם הרא"ש לא גרס 'אשה'. בגליון דף סא, א נכתב שרש"י אינו גורס 'אשה' גם במשנה הקודמת (משנה ה). אולם לגירסה "אשה ובנים" במשנהה ו יש גיבוי בכתבי יד (עיינו בכרך ב של יבמות שבהוצאתנו).
ושמא יש לפרש בעקבות שאלה נוספת של הערוך-לנר: מדוע חוזרת משנה ו' על הלכה שכבר נאמרה במשנה ה' (מי שיש לו בנים כבר קיים פריה ורביה)? ותשובתו: במשנה ו' זוהי כותרת להמשך המשנה, שבה חולקים בית הלל ובית שמאי על מספר הבנים. אבל אם כך, גם המלה 'אשה' היא כותרת להמשך המשנה, שבו כתוב שהשוהה עם אשתו עשר שנים ולא נולדו לו בנים, אף הוא אל ייבטל מהמצוה, ועליו לשאת אשה שיש ביכולתה ללדת. זוהי אפוא הכוונה שבכותרת המשנה: לא ייבטל אדם מקיום מצות פריה ורביה אא"כ יש לו אשה, כלומר: במשך עשר השנים הללו רשאי הוא ליבטל מקיום המצוה.
