רגישות לילדים קטנים / רפי זברגר

כתובות נז ע''א-ע''ב

הקדמה 

הזכרנו מספר פעמים בלימוד המסכת כי בזמן המשנה והגמרא נהגו להינשא זמן רב לאחר האירוסין. המשנה בדף שלנו עוסקת בנושא זה. נלמד את חציה הראשון של המשנה:
נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה.
המשנה קובעת שאם לא קבעו בזמן האירוסין את מועד הנישואין, הרי שאשה בתולה יכולה לבקש שיתנו לה שנים עשר חודשים כדי להתכונן ולהכין את תכשיטיה ובגדיה לקראת חייה המשותפים עם בעלה המיועד, וחייבים להיענות לבקשתה.
וכשם שנותנין לאשה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו.
אם גם הבעל מבקש זמן להכין את החתונה ואת הבית המיועד, יש לתת גם לו שנים עשר חודשים להכנות אלו.
ולאלמנה - שלשים יום.
אם מדובר בנישואין שניים של האשה או של הבעל, הרי שהם הכינו כבר הכנותיהם (בגדים ותכשיטים לאשה, והכנת הבית לבעל) ולכן מגבילים את זמן ההכנות לשלושים יום.
במקרה שרק לאחד מהם אלו נישואין שניים ולאחר לא, הרמב''ם מחלק בין המקרים (פרק י' מהלכות אישות הלכה ח'):
• אם הכלה בתולה – נותנים גם לבעל שנים עשר חודש למרות שהוא אלמן
• אם הכלה אלמנה – נותנים לבעל רק שלושים יום, למרות שאצלו אלו נישואין ראשונים
הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה;
אם עברו שנים עשר החודשים והבעל לא נשא את ארוסתו לאשה, הרי שיש עליו חובת מזונות כלפיה. ולא רק זאת, אלא שאם הוא כהן יכולה היא לאכול גם מפירות תרומה. הסבר להלכה זו כיוון שמדין תורה יכולה לאכול מפירות תרומה שלו כבר בעת האירוסין, וחכמים גזרו שלא לאכול שמא תאכיל את אחיה ואמה. לאחר שנה, חכמים החזירו לדין תורה, כיוון שהאשה בעצם כבר הייתה אמורה להינשא, ואם הבעל מעכב – חייב לשלם לה מזונות.
רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה; רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה.
על ההלכה הקודמת שיכולה לאכול בתרומה לאחר שנים עשר חודשים חלקו תנאים האם הבעל רשאי להאכילה רק מפירות תרומה, וזאת סברת רבי טרפון, או שחייב להאכילה לפחות חצי מפירות חולין, כדי שתוכל לאוכלם גם בטומאתה, כסברת רבי עקיבא. 
 

הנושא

אמר רבי זירא, תנא: קטנה, בין היא ובין אביה יכולין לעכב.
רבי זירא מוסיף על הנאמר במשנה, כי הזמן המוגדר של שנים עשר חודשים אינו הזמן המכסימלי שניתן להמתין בין אירוסין לנישואין, אלא אם הבת הקטנה או אביה (בהיותה קטנה) מבקשים להאריך את הזמן – הם רשאים לעשות זאת, עד לזמן שתגיע להיות נערה (גיל שתים עשרה). הגמרא תדון מיד בהלכה זו:
בשלמא איהי מצי מעכבא, אלא אביה, אי איהי ניחא לה, אביה מאי נפקא ליה מינה?
אפשר להבין אם העיכוב נובע ממנה, כיוון שהיא מרגישה שלא בשלה לחיי נישואין, ולכן יש לה רשות להאריך את תקופת ההמתנה. אך שואלת הגמרא, מדוע גם האבא יכול להאריך את הזמן מעבר לשנים עשר חודשים?
סבר, השתא לא ידעה, למחר מימרדא ונפקא ואתיא ונפלה עילואי.
עונה הגמרא, כי גם לאבא יש נגיעה בדבר. וזאת כיוון שאם ביתו הקטנה תינשא ולאחר מכן ''תימרוד'' בבעלה, אז היא תחזור אליו, והוא יצטרך לשלם שוב הוצאות תכשיטים עבור נישואין שניים. אי לכך – גם הוא מורשה להאריך את זמן ההמתנה בין האירוסין לנישואין.
אמר רבי אבא בר לוי: אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה, אבל פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה.
אחרי שלמדנו את הלכת רבי זירא, שניתן להאריך את זמן ההמתנה בין אירוסין, רבי אבא בן לוי מוסיף וקובע כי לכתחילה אין לקבוע בכלל זמן נישואין בעוד האשה קטנה, כיוון שאין היא בשלה דיה לחיי נישואין, ומוסיף עוד הלכה כי מותר להתארס בהיותה קטנה, ולקבוע מועד נישואין לזמן שתהיה כבר בוגרת.
פשיטא! מהו דתימא, ליחוש דלמא מעיילא פחדא מהשתא וחלשה, קא משמע לן.
שואלת הגמרא, לכאורה הדין השני של רבי אבא פשוט, וכי מדוע נחשוב שאין אפשרות להתארס בהיותה קטנה, ולקבוע נישואין כשהיא בוגרת. ועונה הגמרא כי גם בדין זה יש חידוש. ניתן היה לחשוב כי אין ''להנחית'' על הקטנה אירועים גם לתקופה שתגדל, כיוון שעכשיו היא תפחד עכשיו ותחלש מעתה, לכן רבי אבא מחדש וקובע כי בכל אופן לא חוששים לכך וניתן לקבוע מועד נישואין לאחר בגרותה, גם כשהיא עדיין קטנה. 
 

מהו המסר

• לשיטת הרמב''ם שבנישואין שניים של האשה, יש לבעל רק שלושים יום למרות שאצלו מדובר בנישואין ראשונים, יש לשאול: כיצד יספיק הבעל להכין את כל ההכנות במשך חודש ימים, כולל הכנות הבית המשותף והחתונה, כאשר במקרה הרגיל (אשה בתולה) נדרש לבעל שנה שלימה לכל ההכנות הללו?
אלא שנלמד מכאן מסר מעניין מאוד. אם השעה דוחקת ויש זמן קצר, הרי שניתן להספיק את רוב הדברים בתקופה קצרה של חודש, מה שבדרך כלל אולי לוקח שנה שלמה. אין ספק שלא יוכל לבנות בית חדש בחודש, אבל ימצא תחליפים ראויים ויספיק להכין את רוב הדברים ההכרחיים גם במשך חודש ימים, ועל כך נאמר: אין דבר העומד בפני הרצון.
• הווא אמינא של הגמרא בדבריו של רבי אבא מעלים לנו סוגיות חשובות. אילו תחושות יכולות להיות לקטנה, כאשר מדברים אתה על ''דברים גדולים'' כמו נישואין ויציאה מרשות האב. ילדה קטנה הינה ''שברירית'' גם בגופה וגם בנפשה, ולכן גם כאשר ''מבשרים'' לה על מועד נישואין לאחר שתהיה כבר גדולה, עדיין יכול הדבר להלחיץ ולערער את מצבה הנפשי. אמנם מסקנת הגמרא כי ניתן לבצע זאת, אך בכל אופן רצוי מאוד להיות ערים ורגישים לתחושות כאלו שיכולות להתעורר אצלה.
נקודה זו מעלה לנו את החשיבות לשימת לב גדולה כיצד משפיעות מילים שלנו כלפי אחרים, ובמיוחד כלפי אנשים רגישים יותר כמו ילדים קטנים, או להבדיל, יתום אלמנה וגר, כפי שהתורה מתייחסת אליהם לא מעט.
לפעמים מילה אחת שלנו מיותרת יכולה לפגוע, להעליב או להלחיץ כל אדם ובמיוחד אנשים רגישים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]