מה מנהג ירושלים בסילוק?
הרב דב קדרון
כתובות נב ע"ב
אחת הזכויות של אשה נשואה היא להמשיך לגור בבית שבו הייתה גרה עם בעלה ולהמשיך להיות ניזונת מנכסיו גם לאחר מותו. במשנה נאמר שבעניין זה היה הבדל בין ירושלים והגליל, ששם זכות זו הייתה ללא הגבלה, לבין יהודה, ששם זכות זו נמשכה כל זמן שהיורשים של הבעל רצו בכך, אבל הם יכלו להחליט לשלם לה את סכום כתובתה ואז לסלק אותה מהדירה של בעלה.
רוב הפוסקים סבורים שהלכה כאנשי ירושלים, שאין ליורשים זכות להחליט לסלק את האלמנה מדירת בעלה, אולם הדבר תלוי במנהג, והיו מקומות שנהגו כאנשי יהודה.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר, שאמר לו הרה"ג צבי הירש פסח פרנק זצ"ל שהיום בירושלים המנהג הוא לחלק בין זיווג ראשון לזיווג שני, שבזיווג ראשון נוהגים כאנשי ירושלים וגליל שאין יכולים לסלק את האלמנה מדירת בעלה, ובזיווג שני נוהגים כאנשי יהודה שיכולים לסלק.
עם ישראל בגלות נמשל לאלמנה (איכה א,א), ולכאורה צריכה להיות לאלמנה זכות להמשיך לגור בבית בעלה, היינו בית המקדש, אלא שהוא נחרב, וכל זמן שלא נבנה מחדש בתי הכנסת נחשבים כמקדש מעט, ולכן לדעת הרי"ף (מובא במשנה ברורה סימן רכד ס"ק יד) מברכים את ברכת "מציב גבול אלמנה" דווקא על בתי כנסיות שמתפללין בתוכם, כי בזה ממשיכה האלמנה, כביכול, לגור בבית בעלה.
