ממון ביד בעלים - דלא עשו מעשה
מכות ב ע"ב
"מאי טעמא דרבי עקיבא? קסבר: קנסא הוא, וקנס אין משלם על פי עצמו.
אמר רבה: תדע, שהרי לא עשו מעשה, ונהרגים ומשלמין.
אמר רב נחמן: תדע, שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים.
מאי ניהו? דלא עשו מעשה, היינו דרבה!
אימא: וכן אמר רב נחמן".
כלומר שהיינו הך, כיון שלא עשו מעשה, הממון עדיין ביד בעלים.
ובכל זאת, קיים הבדל בין ניסוחי רבה לרב נחמן. ומה טעם התנסח כל אחד כפי שהתנסח?
אלא שרבה היה ראש ישיבה. ואמרו במסכת הוריות דף יד ע"א: "רבה עוקר הרים", כלומר שהיה חריף ביותר. עד שאמר על עצמו במסכת בבא מציעא דף פו ע"א: "אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות", שלא היה עוד כמותו במקצועות קשים אלו. נקודת מבטו היתה מבחינת הכלל ההלכתי, שאין נענשים בלית מעשה, יהא אשר יהא.
ואילו רב נחמן היה גדול הדיינים. ואמר על עצמו במסכת בבא קמא דף צו ע"ב: "אמר הונא חברין עלאי: אנא ושבור מלכא אחי בדינא", ששמואל ורב נחמן גדולי הדיינים הם. לכן קי"ל שהלכה כמותם בדיני - בדיני ממונות. והלכה כרב נחמן אפילו נגד שמואל.
לכן נקודת מבטו היתה כמבט הדיין, שתפקידו "להציל עשוק מיד גוזלו" (מדרש תנאים לדברים א, טו). ודבר ראשון מבחין הדיין שממון ביד בעלים, לכן אין כאן דין, ואין צורך בדיין.
