האם נידון למוות נחשב צדיק?
הרב דב קדרון
כתובות לז ע"ב
מהפסוק (ויקרא יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לומדים שכאשר בית דין הורגים אדם – עושים זאת באופן הכי פחות כואב, "ברור לו מיתה יפה".
בעל שיטה מקובצת מקשה: איך ייתכן להסביר שהפסוק שמדבר על "רעך" מתייחס לאדם שנידון על ידי בית דין למיתה, הרי אדם כזה הוא בוודאי רשע, וכי התורה קוראת לו "רעך"?
ומתרץ שאדם שהגיע למצב כזה שבית דין הורגים אותו אכן נקרא רֵעַ, ואפילו רֵעַ אהוב, כמו שמתוארים יהודים שנהרגו על ידי גוים בספר תהלים (עט, ב): "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ", ונאמר במדרש (תהלים, שוחר טוב מזמור עט) שבחייהם היו אותם אנשים רשעים, "אלא כיון שנעשה בהן דין, חסידים היו".
הגרי"ש אלישיב זצ"ל הקשה על כך: אם כאשר הם נדונים למוות הרשעים כבר נחשבים צדיקים, מדוע אמרו במסכת סנהדרין (מז,א) שהיו בתי קברות נפרדים לאותם רשעים שנדונו למוות על ידי בית דין, והקפידו לא לקבור צדיק ליד רשע, והרי לפי דברי השיטה מקובצת לא צריכה להיות מניעה לקבור אותם עם צדיקים.
ייתכן שהמטרה של הקבורה הנפרדת היא כדי לבזות את אותם רשעים, כדי שתהיה להם כפרה גמורה, כלומר: ברגע שנידונו למוות היחס אליהם הוא כאל צדיקים, חוץ מהעניינים שנדרשים לכפר עליהם, שבהם ממשיכים להתייחס אליהם כרשעים.
