סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

גבולות גיזרה / רפי זברגר

כתובות לב ע''א

 

הקדמה 

למדנו בסיפא של המשנה אשר פתחה את הפרק השלישי:
הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה - יש להם קנס, אף על פי שהן בהכרת - אין בהן מיתת בית דין.
כל האונס אחת מהעריות הללו בעודן נערות מתחייב בעונש כרת וגם מתחייב לשלם קנס לאבי הנערה. עונש כרת אינו פוטר מעונש ממון בדרך של ''קים ליה בדרבה מיניה'' כפי שיוכח בגמרא. 
 

הנושא

בשלהי הדף הקדום החלה הגמרא לדון על קטע זה:
ורמינהו, אלו הן הלוקין: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה (מכות י''ג.), וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם!
מקשה הגמרא ממשנה במסכת מכות הפוסקת כי הבא על אחת מאותן עריות המוזכרות גם במשנתנו, חייב מלקות, כאשר התרו בהם לפני עשיית העבירה, שאם יעברו עליה יקבלו מלקות. מכוח הכלל המוכר שאין לוקין ומשלמין, פוסקים שם במשנה כי אין משלמים ממון על ביאות אסורות אלו, וזאת בניגוד לנפסק במשנתנו.
[יש להבין גם הבדל נוסף בין המשניות: אצלנו נאמר כי עונשם כרת, ושם נפסק כי הם מקבלים מלקות].
אמר עולא, לא קשיא: כאן באחותו נערה, כאן באחותו בוגרת.
עולא מתרץ את ההבדל בדין בכך ששתי המשניות עוסקות במקרים שונים. משנתנו עוסקת באונס נערה המחייב קנס (ממון), ואילו המשנה במסכת מכות עוסקת באדם האונס בוגרת שאינו מחויב בקנס.
אחותו בוגרת נמי, הא איכא בושת ופגם!
מקשה הגמרא על תירוץ זה: אם המשנה במסכת מכות מדברת על בוגרת, הרי שיש חיוב ממון נוסף של בושת ופגם. בושת על כך שבייש את הנערה במעשה האונס (גובה התשלום תלוי במידת הבושה של המבייש והמתביישת), ודמי פגם יש לשלם לפי ערכה היורד של האשה ( הנמכר בשוק ) ממצבה הקודם לפני האונס למצבה הנוכחי.
בשוטה
עונה הגמרא כי המשנה שם עוסקת בבוגרת שוטה שאין לה בושת (מכוח היותה שוטה) וגם אין לה פגם, כיוון שממילא אין לה ערך מכירה בשוק
והא איכא צערא!.

יש עוד חיוב של צער, ומדוע המשנה שם פוטרת בכלל מחיוב ממון?
במפותה
מעמידה הגמרא את המשנה שם במפותה, כפי שנלמד בהמשך כי אין המפתה מתחייב לשלם דמי צער.
השתא דאתית להכי, אפילו תימא אחותו נערה, ביתומה ומפותה.
מעירה הגמרא, אם העמדנו את המשנה במסכת מכות במפותה ולא באונס, הרי שניתן להעמיד כי מדובר גם בנערה, ולא בבוגרת כפי שהעמידה הגמרא לפני כן, וביתומה. יתומה אינו מתחייב בקנס כיוון שחיובו הוא כלפי האבא שכבר נפטר.
ובהסכמתה לפיתוי היא בעצם מוחלת על כל חיובי הממון של צער, בושת ופגם.
 

מהו המסר

הסברו של רש''י וראשונים אחרים מלמד אותנו כי השוואות לא חייבות להיות בכל הממדים.ההסבר הראשון במשנה במסכת מכות מעמיד את המקרה בבוגרת (אין קנס), בשוטה (אין בושת ופגם) ומפותה (אין צער), ורק באוקימתא זו אינו משלם כלל, לכן הוא מקבל עונש מלקות.
זו בעצם ''אוקימתא משולשת'', עובדה המעוררת פליאה גדולה יותר מאשר אוקימתות אחרות בש''ס העוסקות במצב אחד בלבד.
הפעם נתייחס במסר למשמעות של אוקימתות בגמרא, וננסה לדלות מכך גם מסר לחיים.
עצם העמדה של משנה/ברייתא/ תוספתא במצב מאוד מסוים, בדרך כלל גם מצב אינו שכיח, וכמעט שאינו קיים במציאות, מעלה שאלה כללית, מה משמעויות של אוקימתות אלו, ומדוע הגמרא נאלצת להגיע להעמדות כל כך רחוקות.
הרב אברהם מיכאל כתב מאמר שלם בנושא, נצטט מספר הסברים מתוך המאמר:
1. כדי לשמר את אופייה של התורה שבעל פה גם אחרי כתיבתה (שנכתבה רק משום ''עת לעשות לה' הפרו תורתיך''), עורך המשנה כתב אותה בכוונה באופן שידרוש מסורת בעל פה שתלווה אותה. הוא כתב את המשניות כך שלא ניתן לפרש אותן כפשוטן, ונצטרך להזדקק לעוד פרשנות, כך שגם אחרי כתיבת המשנה נותרה עדיין בעל פה (הגמרא).
2. אוקימתות הינן ''כוונות נסתרות'' של כותבי המשנה, וזהו מעין ''פשט ודרש במשנה''.
3. יש התולים אוקימתות בעולם הסוד.
4. יש מסבירים כי אוקימתא היא בעצם "מחלוקת סמויה" של הגמרא על המשנה.
5. הסברו של הרב מיכאל: משניות באות ללמדנו עקרונות/חוקים כלליים, שלפעמים אינם מתכתבים עם המציאות הריאלית. מטרת האוקימתא ליישם את העיקרון של המשנה ''באופן טהור'', ע''י מקרי קצה, אשר רק בהם ניתן לראות את היישום המעשי של החוק.
הרב מיכאל הוכיח עיקרון זה במספר דוגמאות מעולם המדע. אחת הדוגמאות עסקה בחוק הראשון של ניוטון (חוק ההתמדה) שקובע כי חפץ ממשיך לנוע בתנועה קצובה בקו ישר, אלא אם פועל עליו כוח. החוק הזה לעולם אינו מופיע בטהרתו בעולם הממשי שלנו, שכן בכל סיטואציה שנעלה על דעתנו ישנו כוח כלשהו – משיכה, חיכוך וכדומה המונע מיישום החוק. רק במעבדה, ביצירת מצבים מאוד מאוד מיוחדים, "מצב מופשט ולא ריאלי" מאפשר לנו לצפות בתופעות של חוק זה.
הסברו של הרב מיכאל מציף לנו תופעה מעניינת: חוק פיזיקלי (או אחר) המתקיים רק במקרי קצה ממש. מצב המנוגד קצת לתפישה הרגילה שלנו כי חוק עוסק במצבים שכיחים ונורמאליים.
נלמד מכך כי לא תמיד החוקים מיושמים בשטח המעשי, אלא לפעמים מהווים רק ''קרן אור'' המיישר אותנו כלפיו, ומשמשים מעין ''גבולות גזרה'' אשר לאורם אנו צועדים והולכים.
מומלץ להציב לעצמנו חוקים שיהוו עבורנו (ועבור משפחתנו) גבולות גזרה שלאורם נלך ובתוכם נצעד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר