לא להאכיל בכפית / רפי זברגר

כתובות לד ע''ב 

הקדמה 

בדף ל''ב הקשתה הגמרא סתירה ממשנה במסכת מכות על משנתנו בתחילת הפרק. המשנה שלנו פסקה כי המתחייב כרת על אונס אחת מעריות המנויות שם מתחייב בממון ולא אומרים בכרת את הכלל של ''קים ליה בדרבה מיניה'' (לפי כלל זה היו צריכים לחייב רק את עונש כרת החמור ולפטור מעונש ממון הקל), ולעומת זאת במשנה במסכת מכות למדנו כי הבא על אחת מאותן עריות לוקה ואינו משלם. במהלך הדפים למדנו שלושה תירוצים על קושיא זו.
• עולא תירץ שההבדל הוא גיל הנאנסת. אצלנו מדובר בנערה, שרק עליה מתחייבים בקנס של חמישים כסף, ואילו המשנה במסכת מכות עוסקת בבוגרת, על אונסה אין מתחייבים ממון, ולכן לוקים ולא משלמים.
• רבי יוחנן סבר שההבדל בין המשניות הוא לגבי התראה. המשנה שלנו עוסקת במקרה ולא התרו בו ולכן אינו חייב כרת, והמשנה במסכת מכות עוסקת במקרה שהתרו בו למלקות ולכן מתחייב מלקות, ואינו מתחייב בממון.
• ריש לקיש תירץ כי משנתנו סוברת כדעת רבי מאיר המחייב גם ממון וגם מלקות, לכן האונס אחת מהעריות מתחייב גם בממון, ואילו המשנה במסכת מכות לא סוברת כרבי מאיר ולכן רק לוקין ולא משלמים.
הגמרא כבר דנה לעיל ביחס בין תשובת רבי יוחנן לתשובת עולא, ומדוע כל אחד אינו סובר כדעתו של השני.
בשלהי הדף שלנו דנה הגמרא ביחס שיטת רבי מאיר ורבי יוחנן, מדוע כל אחד מהם אינו סובר כדעתו של השני. 
 

הנושא

בשלמא רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש, דקא מוקים לה כרבנן,
הגמרא מבינה היטב מדוע רבי יוחנן לא תירץ כריש לקיש, כיוון שלא רצה להעמיד את משנתנו כדעת יחיד של רבי מאיר, אלא כחכמים החולקים עליו וסוברים כי אין אדם יכול להתחייב בעונש ממון ומלקות על מעשה אחד.
אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?
אלא מנסה הגמרא להבין מדוע ריש לקיש לא תירץ כרבי יוחנן ולא הסביר את ההבדל בין המשניות לגבי התראה, כך שמשנתנו עוסקת במקרה שלא התרו בו על מלקות, ולכן מתחייב בממון, והמשנה במסכת מכות עוסקת כשהתרו בו למלקות ולכן מתחייב בעונש מלקות.
אמר לך: כיון דאילו אתרו ביה פטור, כי לא אתרו ביה נמי פטור.
עונה הגמרא כי ריש לקיש אינו מסכים להנחת היסוד של רבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שאם מתרים על מלקות הרי הוא מחויב מלקות ואז לא מתחייבים בממון (אין לוקין ומשלמים), ואם במקרה ולא מתרים למלקות ניתן לחייב ממון.
ריש לקיש סובר, שאם ''יש מצב'' של חיוב מלקות במעשה מסוים, אזי, גם אם לא התרו בו למלקות, אין מחייבים אותו ממון. כלומר, הדין של ''אין לוקין ומשלמים'' אינו חל רק במקרה שממש מחייבים במלקות, אלא אפילו אם בסיטואציה נוכחית לא מחייבים מלקות (כיוון שלא התרו בו) הרי עדיין נשאר הפטור של עונש ממון. לפי שיטה זו, גם במשנה שלנו היו צריכים לפטור מממון, אפילו שלא התרו בו לפני כן, ולכן ריש לקיש לא תירץ כך את סתירת המשניות.
ואזדו לטעמייהו, דכי אתא רב דימי אמר: חייבי מיתות שוגגין, וחייבי מלקיות שוגגין, ודבר אחר - ר' יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור; ר' יוחנן אמר חייב, דהא לא אתרו ביה; ריש לקיש אמר פטור, כיון דאילו אתרו ביה פטור, כי לא אתרו ביה נמי פטור.
מוסיפה הגמרא ואומרת כי הסבר זה מתאים לשיטתם של ריש לקיש ורבי יוחנן המובעת בדברי רב דימי שאמר דברים בהגיעו לבבל (מארץ ישראל). הוא אמר כי גם בחייבי מיתות בשוגג (אם עשה במזיד מתחייב מיתה), וגם בחייבי מלקות בשוגג (אם היה עושה במזיד היה מתחייב מלקות) שעשו בשני המקרים פעולה המחייבת גם ממון, באנו למחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן. ריש לקיש פוטר, כיוון שיש ''פוטנציאל'' של מיתה/מלקות במעשה זה (אם היה עושה במזיד) לכן גם בשוגג נפטר מעונש ממון. ואילו רבי יוחנן מחייב ממון, כיוון שבמעשה הספציפי עליו מדובר אינו מתחייב מיתה/ממון.
יש להבין מדוע הגמרא לא דנה גם ביחס של דעות ריש לקיש ועולא, והסתפקה רק בדיון בין רבי יוחנן וריש לקיש?
עונה על כך הריטב''א כי ריש לקיש בוודאי לא יסבור כמו עולא, בדומה לתשובת רבי יוחנן שאינו סבר כעולא, כיוון שלומדים לימוד אחר מן הפסוק שעולא למד (תחת אשר עינה).
יש להוסיף על דברי הריטב''א כי עולא בוודאי גם לא יסבור כמו ריש לקיש, לפי אותו טעם (שלמדנו בגמרתנו) כי רבי יוחנן אינו סובר כריש לקיש, כיוון שלא רצו להעמיד את המשנה כדעת יחיד של רבי מאיר.
 

מהו המסר

הסברו של הריטב''א והתוספת שלנו בשלהי הדברים, מלמדנו כי לפעמים ניתן לדעת תשובה או הסבר לשאלה מסוימת מבלי שמאכילים אותנו בכפית את התשובה. הגמרא עוסקת בשאלות שלולא הסברה של הגמרא לא היינו יודעים לענות עליהן. אין הגמרא עוסקת ודנה בשאלות טריוויאליות.
עיקרון זה יכול להנחות אותנו גם בנושאי חינוך: אין להאכיל את הילדים כל דבר עם כפית לפה. רצוי וראוי לתת להם לעמול ולהגיע לתשובות ולמענים בכוחות עצמם. זה מחשל, נותן כלים ועוצמות ומקנה ביטחון עצמי רב לילד.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]