תוכחה מראש / רפי זברגר

כתובות לג ע''א 

הקדמה 

על הסתירה בין המשנה שלנו למשנה במסכת מכות, למדנו בדף הקודם שני תירוצים של עולא ורבי יוחנן, אשר מתוך דבריהם הבינה הגמרא כי הם חולקים ביניהם מהו העונש שמקבל אדם המתחייב בממון ומלקות. לפי עולא משלם ואינו לוקה. רבי יוחנן סובר הפוך, לוקה ואינו משלם.
על שיטת רבי יוחנן הקשינו מדין עדים זוממים ודין חובל, בשניהם אם מתחייב האדם ממון ומלקות הוא משלם ולא לוקה. הגמרא ענתה שיש בשני דינים אלו לימוד מיוחד הנלמד מפסוקים בתורה, כי יש לשלם ממון.
בדף שלנו נלמד מקור אחר לדין תשלום ממון בעדים זוממים. 
 

הנושא

רבי אליעזר אומר: עדים זוממין ממונא משלמי ומילקא לא לקי, משום דלאו בני התראה נינהו.
בניגוד ללימודים בדף הקודם, רבי אליעזר לומד מסברא כי עדים זוממים משלמים ולא לוקים. הוא מסיק זאת מן העובדה שאין אפשרות להתרות בעדים זוממים (נפרט מיד מדוע), ומכיוון שאין עונשים לאדם עונש מלקות או מיתה ללא התראה, הרי שאין להלקות את העדים הזוממים, וממילא יוצא שהם משלמים ולא לוקים.
אמר רבא: תדע, ניתרי בהו אימת? ניתרי בהו מעיקרא - אמרי אישתלין, ניתרי בהו בשעת מעשה - פרשי ולא מסהדי, ניתרי בהו לבסוף - מאי דהוה הוה.
רבא מוכיח את דברי רבי אליעזר תוך דיון על שלושת האפשרויות למועדי התראה:
• אם ההתראה תהיה זמן לפני העדות, העד יכול לטעון כי שכח שהתרו אותו מקודם, ולכן אין זהו התראה מחייבת.
• אם ההתראה תתבצע ממש בזמן העדות, העד יכול לרדת מרצונו להעיד, ויגיד לעצמו: מה אני צריך את כל הבלגן הזה, ויסיר את עדותו!
• אם ההתראה תתבצע לאחר העדות – אין לה שום משמעות. שהרי ''מה שהיה היה'', ואין היתר לעד לחזור בו מעדותו (לאור לימוד הגמרא "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד")
לכן צודק רבי אליעזר שבעדים זוממים אין התראה ולכן משלמים ולא לוקים.
הגמרא מביאה שתי קושיות (התקפות) על הסבר רבא בדברי רבי אליעזר, הטוענים כי בכל אופן יש אפשרות התראה בעדים זוממים.
מתקיף לה אביי: וניתרי בהו בתוך כדי דבור!
קושיא ראשונה של אביי, אולי אפשר להתרות בעדים זוממים תוך כדי עדותם (תוך כדי זמן אמירת המשפט: שלום עליך רבי ומורי). בזמן זה עדיין יש אפשרות לחזור בהם מעדותם, לאחר שהם כבר העידו בפועל (ולא יחזרו בהם).
מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: וניתרי בהו מעיקרא, ונרמז בהו רמוזי!
קושיא שניה של רב אחא, המסביר כי אפשר להתרות זמן מה לפני העדות, ואם נשאל: הרי הוא יכול לשכוח את ההתראה, אומר רב אחא כי אפשר להזכיר תוך כדי העדות, כך שהוא ייזכר בהתראה בזמן העדות.
הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי, אי סלקא דעתך עדים זוממין צריכין התראה, כי לא מתרינן בהו לא קטלינן להו, מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל בלא התראה, ואינהו בעו התראה? הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא.
אביי חוזר בו מדבריו עתה שמכוחה למדנו שיש אפשרות להתרות גם בעדים זוממים. והוא מוכיח שהלכתית לא תיתכן התראה בעדים זוממים. כדי להבין את סברתו נקדים מספר הקדמות:
1. עדים זוממים נענשים באותה ענישה שהם ביקשו לגרום בעדותם השקרית.
2. העדים הזוממים העידו על כי הייתה התראה לנידון שביצע את העבירה, אך בסופו של דבר התברר שהכל שקר, לא קרה מאומה, וגם לא הייתה התראה.
ומכאן לדברי אביי: לא ייתכן שהעדים הזוממים יקבלו את עונשים רק אם התרו בהם, כאשר הם זממו להרוג ללא התראה (כי הרי דברו שקר). הרי בכך לא מקיימים ''כאשר זמם לעשות לאחיו''?
מתקיף לה רב סמא בריה דרב ירמיה: אלא מעתה, בן גרושה ובן חלוצה דלא מכאשר זמם קא מיתרבי, ליבעי התראה!
כדי להבין את קושייתו של רב סמא על דברי אביי נקדים מספר הקדמות:
1. עדים זוממים שהעידו על כהן שהוא בן גרושה ובן חלוצה (ובכך הפכו את הכהן להיות חלל ופסול לכהונה) אינם יכולים לקבל עונש דומה, שהם ייהפכו לבן גרושה או בן חלוצה, שהרי אם העדים אינם כוהנים, אין שום משמעות להיותם בן גרושה או בן חלוצה.
2. לאור הסעיף הקודם, לא מתקיים בעדים אלו ''כאשר זמם'', לכן אומרת הגמרא במסכת מכות כי הם נענשים מכוח הפסוק ''והיה אם בן הכות הרשע'' שנאמר גם בפרשיית עדים זוממים.
לאור זאת מקשה רב סמא: אם אמנם עדים זוממים אינם צריכים התראה בגלל דין ''כאשר זמם'' כהסברו של אביי, לכאורה עדים המעידים על כוהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה (ואז לא חל בהם דין ''כאשר זמם''), יהיו חייבים לקבל התראה.
אמר קרא (ויקרא כ''ד, כ''ב): מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: - משפט השוה לכולכם.
עונה הגמרא כי אמנם נכון. לכאורה עדים זוממים המעידים על היות אדם בן גרושה היו צריכים לקבל התראה, אך יש כלל הנלמד מן התורה הקובע אחידות בדין. מכיוון שברוב המקרים ניתן לקיים ''כאשר זמם'' ולכן אין צריכים התראה, גם במקרה זה (עדים שהעידו על בן גרושה ובן חלוצה) לא יצרכו לקבל התראה.  
 

מהו המסר

שלושת הזמנים מהם הוכיח רבא כי אין התראה בעדים זוממים נותנים השראה גם להתראות אחרות בחיים. ניקח דוגמא להתראה של הורה לילדיו, לא לבצע או כן לבצע דבר מה:
• אם נתרה בפניהם זמן רב מידי לפני המועד המיועד, די סביר שישכחו את ההתראה ולא יבצעו את המוטל עליהם.
• אם נתרה עליהם בזמן אמת – הרי שההתראה יכולה ליצור אנטגוניזם ולגרום לאנטי, ולהרגשת אי חשק לביצוע.
• כמובן שאם נתרה לאחר הביצוע – אין משמעות להתראה, שהרי מה שהיה היה (אלא אם כן, יש המשכיות).
אם כן, מה נעשה? אולי נלמד מתוכחתו של משה רבנו אשר קראנו בפרשת שבוע האחרונה (דברים תשפ''ב).
הפרשה התחילה באזכורים של מקומות בהם היו בני ישראל במהלך מסעם במדבר, והפרשנים מסבירים כי הייתה זו "תוכחה סמויה" של משה לפני מותו, על חטאות בני ישראל בכל התקופה.
מכך אנו לומדים דיני תוכחה, ואולי גם התראות מראש לביצוע מעשים כאלו ואחרים, הינם בגדר ''תוכחה מראש''. יש לבצע זאת באופן דיסקרטי, אולי אפילו רק ברמז. לא להרבות בהתראות/תוכחות, ולא לחזור עליהם מספר פעמים, ולחשוב היטב על התחושות וההרגשות שהתראות מעין אלו גורמות לשומעים, ולהיזהר מאוד בכבודם. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]