מה הייתה מעלתם של חמו"ע?
הרב דב קדרון
כתובות לג ע"ב
חנניה, מישאל ועזריה מסרו את נפשם כדי לא להשתחוות לפסל שעשה נבוכדנצאר, ונעשה להם נס והם ניצלו, אבל הם לא עשו זאת על דעת כך שייעשה להם נס.
בגמרא נאמר שהם היו מוכנים למסור את נפשם ולמות מיד, אבל אילו היו מאיימים עליהם בעונש מלקות הם היו משתחווים לפסל, ולפי הפשט הכוונה היא שייסורי המלקות קשים מייסורי המיתה, עד כדי כך שהם לא היו יכולים לסבול אותם.
אמנם האמרי אמת (במדבר, שבועות, תרעא) ביאר את זה בדרך החסידות, על פי הסברו של המגיד מקוזניץ לגמרא במסכת ברכות (לד,א) שמי שלא מכוון את לבו בקריאת שמע מכים אותו עם פטיש של נפחים, שהכוונה היא שמי שלא מתרכז בקריאת שמע, הסיבה לכך היא שבאות למוחו מחשבות זרות, וכדי לכוון את דעתו ולהתכוון בשלמות צריך להכות על ראשו עם פטיש וזה יגרום לו להיות מרוכז ולא לחשוב על דברים אחרים.
חנניה, מישאל ועזריה היו מרוכזים לגמרי וקיבלו על עצמם בכוונה גמורה למסור את נפשם בבירור, בלי שום ספק. כוונת הגמרא לפי האמרי אמת היא, שאילו לא היה מבורר אצלם למסור נפשם בשלימות בלי כל ספקות, אילו הם לא היו כל כך מרוכזים והיה צריך להכות עליהם כדי שיכוונו את לבם, אז הם לא היו מוסרים את נפשם, אלא היו משתחווים לצלם, כי מי שמוסר את נפשו עושה זאת רק כאשר זהו דבר ברור אצלו ללא ספק, ומה שקובע אם יש לו ספק או לא היא המחשבה הראשונה, שצריכה להיות בהירה וברורה ללא פקפוק.
