גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שכח מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף ל ע"א
בזמן ביהמ"ק לא הועילה תשובה על ארבע מיתות בית דין משא"כ עתה בזה"ז
אמר רב יוסף וכן תני רבי חייא, מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו וכו', אלא דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר או מת בסרונכי (ל, א; וכ"ה בסוטה ח, ב ובסנהדרין לז, ב). והקשו בתוס' (ד"ה דין) מהא "דחזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים שמתים על מטותם", וכתבו: "ויש לומר דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו". ובמס' סנהדרין (שם ד"ה מיום) תירצו: "דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעולם הזה" וכו'. כיו"ב כתוב בתוס' הרא"ש בסוגיין (ד"ה מיום): "פעמים שהקב"ה מוחל לו לגמרי ע"י תשובה או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו", ובמס' סנהדרין כ' (שם ד"ה מיום): "וי"ל דודאי זכות תולה ושכר מצות שעשו משלמין להן בעולם הזה כדכתיב (דברים ז, י) 'ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו', אבל כשבאים להענישם מן השמים ממיתין אותן בדין ד' מיתות".
נמצא לפי זה שבזמן הזה מועילה תשובה על ד' מיתות בית דין, וכפי שאכן העלה ה'חתם סופר' בסוגייתנו, שענין זה לא שייך כי אם עתה בזמן שאין לנו ביהמ"ק, ואמנם בזמן שביהמ"ק היה קיים לא היתה מועילה תשובה על ד' מיתות בי"ד, וז"ל: "ודע, דבזמן שביהמ"ק היה קיים, אפילו שב תשובת המשקל ונתברר לנו לחסיד עולם ובעל תשובה גמור, וכבר עבר זמן מאה שנים אחר שעבר העבירה, אם מביאים אותו היום לבית דין ויעידו עליו שאז התרו בו וקבל התראה, הרי הוא נהרג, ולא יועיל לו תשובתו, ובזה קיל ליה השתא, דעל ידי תשובה גמורה מתכפר - כיון דליכא סנהדרין, אבל אי איכא סנהדרין, ואפשר לקיים בו קרא כדכתיב, לא יתכפר לו עד דמקיים ביה מצות עשה של רציחת בי"ד, ואולי אם שב לפני ה' ונתרצה ונתכפר לא יזמין ה' העדים, ואם יבואו לא יעמדו בחקירתם, כי לא ירשיע ה' נפש צדיק". [וכ"כ החת"ס בתשובה (קובץ תשובות סי' כא), יעו"ש כי אמנם בהמשך כתב, שגם בזמן הזה – דמהני תשובה, אכן כשיבנה ביהמ"ק ב"ב יתחייב מלקות ומיתת בי"ד על מה שכבר חטא, כי אז יחולו דיני בי"ד גם למפרע, ועל עונשי בי"ד לא מהני תשובה. וע"ע בשו"ת נודע ביהודה או"ח קמא סי' לה].
כלפי סיום דברי החת"ס - שכתב "ואולי אם שב לפני ה' ונתרצה ונתכפר לא יזמין ה' העדים, ואם יבואו לא יעמדו בחקירתם, כי לא ירשיע ה' נפש צדיק" - יש להביא הא דמובא בספר 'אמרי יוסף' (מועדים, שמ"ע הקפה ג' דרוש ג) בשם הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע ברמז המשנה (מכות ז.): "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם", וז"ל: "שמעתי בשם הצדיק הקדוש מוהרמ"מ מרימנוב זלה"ה, דהנה לכאורה יש לדקדק דלמה אם באו עדים והעידו על אחד שהרג את הנפש חייב מיתה, ולמה לא נאמר שמא כבר עשה חשובה על זאת, וכלל בידינו שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ולכן צריך לומר, כיון שהעדים התרו בו ואמרו לו שבודאי יתחייב מיתה, והוא לא שמע אליהם ועשה העבירה בחשקות גדול כזה, ולא הטה אזנו להם, אם כן בודאי לא עשה תשובה, ולכן נהרג, אכן לפי האמת למיחש מיבעי שמא עשה תשובה, ולכן היו שבע חקירות ושבע בדיקות כדי שבין כך ובין כך היו הסנהדרין משתדלין להכניס בלבו איזה הרהור תשובה, וממילא אם היה מהרהר בתשובה באמת נתבלבלו העדים בעדותן, ונתכחשו בחקירות ובדיקות וניצול ממיתה, וזה היה ענין עבודת הסנהדרין, שהיו צדיקים גדולים, להכניס בלבו הרהור תשובה, כדי שעל ידי זה ינצל... וזהו שאמרו רבי טרפון ורבי עקיבא 'אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם', רצ"ל, כי המה היו צדיקים גדולים, והיה בכוחם לתקן נפשות ישראל, והיו משתדלין כל כך עד שיעשה הרוצח תשובה שלימה, וממילא היו מתבלבלין העדים, והיה נגמר דינו לזכות. עד כאן תוכן דבריו הקדושים, ודפח"ח וש"י".
עוד יש להביא מש"כ בספר 'ישמח משה' (פר' משפטים ד"ה עוד יתכן), ברמז דברי רש"י על התורה (שמות כג, ז ד"ה ונקי): "מנין ליוצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חוב שאין מחזירין אותי, תלמוד לומר 'וצדיק אל תהרוג', וזה צדיק הוא שנצטדק בבית דין", וז"ל הישמח משה: "ולכאורה יפלא הלא זה שיש לו ללמד עליו חוב, רוצה להראות להבי"ד שטעו ואינו צדיק בדין זה, ומדוע אין מחזירין אותו. אבל הענין הוא, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אך זהו לגבי דיני שמים, אבל למי שנתחייב בדיני אדם, אף אם עיני הבי"ד רואות שהוא חוזר בתשובה, לא מהני לגבייהו לפוטרו מדין מיתה או מלקות וכדו', והטעם, כי השי"ת הוא החוקר לב ובוחן כליות ולפניו נגלו תעלומות הלב, על כן הוא המקבל שבים, לא כן בני אדם אשר יראו לעינים ולא ללבב, ויוכל להיות שבפיו ובשפתיו ופושט טלפיו להראות שחוזר בתשובה, ובקרבו ישים ארבו ועודנו עומד במרדו, על כן לא נמסר להם ענין זה כלל, אך השי"ת היודע מחשבות ויודע שחוזר בתשובה באמת מעומק הלב, בכהאי גוונא אף אם בא לפני הבי"ד, מטעה אותם לפוטרו בדיני אדם גם כן, כי אם עשה תשובה אמיתית, כבר הוא צדיק לפניו ית'. וזה אומרו: 'וצדיק אל תהרוג' כפירש"י הנ"ל, והטעם כי בודאי אני לא אצדיק רשע, והרי 'אלקים נצב בעדת א-ל' - אלו הדיינים, וכיון שזה נצטדק בבית דין, צדיק הוא בדין זה, כי בודאי נתקבל תשובתו לפניו ית', לכך אף אם אחר כך רוצה אחד להראות שטעו בדין, אין מחזירין אותו. ודוק כי כל מה שכתבתי בזה נכון".
