שתים שלש שניות למחשבה נוספת / רפי זברגר

כתובות כט ע''א-ע''ב 

הקדמה 

בסייעתא דשמיא אנו מתחילים ללמוד פרק שלישי העוסק בדיני אונס ומפתה נערה בתולה. לפני לימוד המשנה הראשונה נקדים במספר הגדרות והלכות של אונס ומפתה:
1. שתי הלכות אלו נאמרו רק ביחס לנערה שהיא בגיל שתים עשרה עד שתים עשרה ומחצה, ולא בבוגרת.
2. האונס, כשמו כן הוא בא על הנערה בכפיה ובאונס, לעומת המפתה אשר פיתה אותה ובא עליה בהסכמתה.
3. האונס מחויב לתת לאבי הנערה חמישים שקלים, וחייב לפצותה בתשלומי צער, בושת ופגם על המעשה. כמו כן, חייב הוא לשאת אותה אם היא ואביה מעוניינים. לאחר שנשאה - אסור לו לגרשה בעל כורחה.
4. המפתה גם מחויב לשלם קנס לאבי הנערה, וחייב לשלם בושת ופגם (ללא צער). המפתה אינו חייב לשאת אותה, אבל אם היא ואביה רוצים יכול לשאתה ואז פטור מתשלומים. אם נשאה מותר לו לגרשה ככל האדם.
5. יש כלל הנקרא ''קים ליה בדרבה מיניה'' שמשמעותו: אם מוטל על אדם שני עונשים ביחס למעשה אחד, הרי שהוא נידון בחמור שבהם ופטור מן העונש השני. פרקנו ירחיב הרבה בנושא זה.
אלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית,
האונס אחת מנשים אלו (ממזרת, נתינה וכותית), למרות שהן אסורות עליו (ועל כל יהודי) ואינו יכול לשאת אותן ולקיים את הדין "ולא תהיה לאשה'', הרי מתחייב בתשלום קנס (חמישים שקל)
הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד,
האונס נערה שהייתה עד גיל שלוש גיורת או שבויה או שפחה (הגיורת נתגיירה, השבויה נפדתה והשפחה נשתחררה, כולן לפני גיל שלש) שהן בחזקת בעולות בעת היותן בסטטוס הקודם שלהן, בכל אופן הן בנערותן בחזקת בתולות, שאפילו אם נבעלו לפני היותן בנות שלש, בתולותיהן חזרו. לכן מדובר באונס נערה בתולה המחייב קנס לאבי הנערה.
הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה - יש להם קנס, אף על פי שהן בהכרת - אין בהן מיתת בית דין.
הסיפא של המשנה מדברת על אונס נערה אשר אסורה עליו באיסור ערוה המחייב על ביאתה עונש כרת כאשר בא עליהן במזיד, בכל אופן מתחייב האונס לשלם קנס לאבי הנערה. הסבר: הכלל של ''קים ליה בדרבה מיניה'', חל רק אם החיוב החמור הוא מיתה בידי אדם, ולא כרת שזו מיתה בידי שמים.
 

הנושא

והני בני קנסא נינהו? ואמאי? איקרי כאן (דברים כ''ב, כ''ט): וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. - אשה הראויה לו!
שואלת הגמרא על הדין הראשון במשנה: כיצד ניתן לחייב בקנס את האונס נערות האסורות עליו, הרי אין אפשרות לקיים את הדין הנוסף המחייב לשאת את האשה, ולכן לכאורה גם אין להכיל את הדין של קנס!
אמר ריש לקיש: נערה (שם כ''ח: כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ) נערה הנערה (שם כ''ט)- חד לגופיה, וחד לאתויי חייבי לאוין, וחד לאתויי חייבי כריתות.
ריש לקיש עונה כי דין זה נלמד מן הפסוקים. שהרי כתוב פעמיים נערה בפסוקים, פעם שניה כתוב עם הא הידיעה (הנערה) ומכך לומדים שלושה לימודים: אחד – דין אונס שייך רק בנערה כמצוין בסעיף 1 בהקדמה. לימוד שני מחייב קנס גם על נשים אשר עובר בביאתן על לאו, והלימוד השלישי מחייב בקנס גם על אונס נערה שחייב על ביאתה במזיד עונש כרת.
רב פפא אמר: בתולה (שמות כ''ב, ט''ו: וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה) בתולות הבתולות (שם ט''ז: אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת) - חד לגופיה, וחד לאתויי חייבי לאוין, וחד לאתויי חייבי כריתות.
רב פפא למד מדין נערה מפותה את אותם דינים שלמד ריש לקיש מאונס נערה. גם במפותה מוזכר פעמיים המילה בתולה, פעם שניה עם הא הידיעה שממנה לומדים לימוד נוסף. שלושת הלימודים דומים ללימוד של ריש לקיש: אחד ללמד שדין נערה מפותה היא רק בבתולה (לגופיה), אחד שיש דין קנס גם על נערה האסורה על המפתה בלאו, ואחד מלמד כי דין נערה מפותה שייך גם בנערה שחייב על ביאתה במזיד עונש כרת.
דין אונס נלמד מדין מפותה כפי שנלמד מיד בהמשך הגמרא (תוספות ועוד).
ורב פפא מאי טעמא לא אמר כריש לקיש?
שואלת הגמרא מדוע רב פפא למד מדין מפותה ולא למד מדין אונס כמו ריש לקיש?
ההוא מיבעי ליה לכדאביי, דאמר אביי: בא עליה ומתה - פטור, שנאמר: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ - לאבי נערה ולא לאבי מתה.
עונה הגמרא כי רב פפא למד מהפסוקים של אונס דין אחר המלמד כי יש לתת את הקנס רק אם הנערה בחיים, אך אם היא נפטרה לאחר האונס, מבצע האונס אינו חייב לשלם קנס לאביה.
וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב פפא?
ועתה שואלת הגמרא בצד השני: מדוע ריש לקיש למד מאונס ולא למד מדין מפתה?
ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה, דתניא: כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת - שיהא זה כמוהר הבתולות, ומוהר הבתולות כזה.
עונה הגמרא כי ריש לקיש למד מהפסוקים במפותה דין גזירה שווה בין אונס למפותה, שכל הדינים שיש באונס שייכים במפותה, כן להיפך.
הגמרא ממשיכה לדון כיצד ריש לקיש לומד את דינו של אביי, וכיצד רב פפא לומד דין גזירה שווה בין מפותה לאנוסה, ובסופו של דבר מגיעה הגמרא למסקנה כי אין מחלוקת בין ריש לקיש לרב פפא, אלא שניהם לומדים יחדיו מששת הייתורים של הפסוקים. 
  

מהו המסר

רב פפא כאמור למד את חיוב קנס באונס, גם כאשר אין אפשרות להתחתן עם הנערה הנאנסת, מדין מפותה.
במבט ראשוני נראה לימוד זה תמוה. כיצד לומדים דין אונס מדין מפותה? מה הקשר בין שני הדינים, ומדוע רב פפא ''בורח'' לדין אחר כאשר אנו עוסקים בדין אונס.
התוספות ''מזכירים'' לנו את שנלמד בהמשך הגמרא על הגזירה שווה בין שני הדינים הללו, ובכך נפתרת לנו התעלומה הקשה שהיינו בה.
הסבר זה של התוספות מחדד לנו את הצורך לא להיות נמהרים בהתייחסותנו לאמירות שונות. אף אם במבט שטחי וראשוני הדברים הנאמרים נראים ''לא שייכים'' והדובר לא מתחיל להתייחס לנושא המדובר. בלא מעט מקרים, אם חושבים יותר לעומק, מוצאים את הקשר לנושא עליו אנו עוסקים.
נקודה זו מלמדת אותנו באופן כללי להיות נינוחים כלפי דעות של אנשים אחרים. קודם כל לשמוע אותן עד הסוף, תכונה מאוד קשה לאדם רגיל, אשר ממהר להתייחס ולהיכנס לתוך דברי חברו.
לאחר ששמענו את הדברים, גם אם על פניו הדברים לא נראים לנו, ניתן עוד שתים שלוש שניות למחשבה נוספת. אולי בכל אופן ''יש משהו בדבריו''.
אם לאחר אותם שניות עדיין נראים לנו הדברים תמוהים ולא ברורים, אז, ורק אז נתייחס ונגיב.
בכל מקרה נשתדל מאוד להגיב בכבוד ובסבר פנים יפות, גם אם הדברים נראים שגויים ולא נכונים לפי עניות דעתנו. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
מאמר זה מוקדש גם לרפואתו השלמה והמהירה בחסדי ה' של חברי, נפתלי צבי בן יהודית
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]