שליחות בטביחה ומכירה
כתובות לג ע"ב
"משמיה דרבי יוחנן אמרי: בטובח על ידי אחר. וכי זה חוטא וזה מתחייב? אמר רבא, אמר רחמנא: (שמות כא, לז) [כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה] וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר. דבי רבי ישמעאל תנא: אוֹ - לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא: תחת - לרבות את השליח".
למה אמנם יש הבדל בין טביחה ומכירה של גניבה לשאר העבירות – למה לא אמרה התורה שגם בטביחה ומכירה אין שליח לדבר עבירה?
ושאלה נוספת, רבא דרש: "וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר". כשם שאת המכירה המוכר אינו יכול לבצע ללא שיתוף פעולה של הקונה – שהוא אדם אחר, כך גם הטביחה יכולה להתבצע על ידי אדם אחר. אבל קשה, הרי במכירה המוכר ביצע לפחות את מעשה המכירה, וכיצד ניתן ללמוד שכך הדין גם בטביחה שבה השליח עושה הכל והמשלח לא עושה דבר? עוד היקשו המפרשים, שיתכן שהקונה כלל לא ידע שהשור גנוב, ואז לא שייך לומר שאין שליח לדבר עבירה כי הסיבה היא שלשליח אסור לציית למשלח, מה שאין כן כשהוא אינו יודע כלל שיש כאן עבירה. וכיצד ניתן ללמוד בצורה גורפת שבטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה?
התשובה לכל השאלות היא שכוונת רבא לא היתה ללמוד ממכירה שניתן לבצע טביחה ומכירה בשליח פסול. הראיה ממכירה היא שכלל אין צורך בשליחות כלשהי. כי שליחות נצרכת כאשר המשלח צריך לבצע פעולה כלשהי, והנה רואים שמכירה איננה פעולה שהגנב מסוגל לבצע אותה כולה בעצמו. מכאן שבטביחה ומכירה, עצם הפעולה לא חשובה כלל, חשובה רק התוצאה. הגנב חייב בארבעה וחמישה משום שבסופו של דבר הבהמה אבדה באשמתו, ולא חשוב כיצד.
ניתן לדייק זאת גם מהדרשה האחרונה: "דבי חזקיה תנא: תַּחַת לרבות את השליח", וקשה היכן יש משמעות במילים תַּחַת הַשּׁוֹר, תַּחַת הַשֶּׂה, שהטביחה נעשתה בידי השליח?
אלא שהדיוק הוא מכך שהתורה מדגישה שהתשלום הוא תמורת הבהמה שאבדה, ולא על עצם מעשה הטביחה.
