חשיבות ההכנה לחתונה
הרב דב קדרון
כתובות ב ע"א
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, שיהא טורח בסעודה שלושה ימים: אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת.
מכאן למד רבי יששכר שלמה טייכטל זצ"ל (משנה שכיר ויקרא פרשת שמיני) את החשיבות הגדולה של ההכנה למצווה, שהיא זו שבזכותה יכול אדם להרגיש את רגשי הקדושה של עשיית המצווה, כמו שהיה נהוג בעבר שאדם היה מתכונן לחתונת ביתו כבר כמה שבועות לפני החתונה, ואפו ובשלו והכינו יינות ומאכלים טובים ושמנים וכל מיני מעדנות, ואח"כ כשהגיע השעה, בשעה טובה ומוצלחת, יום אפריון, היתה באמת סעודה של מצוה ושמחה וגילה שזיכהו ה' לשעה גדולה הלזו ליכנס בתו לחופה, והשמחה היתה גדולה ויתירה, ונתן שבח והודי' להשי"ת על חסדיו המרובים עליו, וצועק על להבא שיזכהו השם עוד להלאה.
אבל בזמננו, הוא כותב, באו אנשים מתחדשים, ופרקו את עול החתונה מעל צוארם, ועושים את החתונה בעיר אחרת כדי שלא לטרוח בה, וללא שום הכנה לזה, רק פתאום בהגיע הזמן נוסעים לחתונה ושוהים שם זמן קצר ואח"כ שבים לביתם, וכלל לא ניכר שהייתה שמחה, מה טעם יש בה, מחתונה כזו אדם לא יכול להתפעל ולעורר רגשי לבבו, ולהבין גודל החסד שגמל אותו השם שזכה לראות בחופת בניו ושהחיה אותו לשעה הזאת, והכל הוא מפאת חסרון ההכנה. וכן הוא בכל דבר.
כך הוא גם בכל ניסיון שאדם נקלע אליו, שבדרך כלל בלתי אפשרי לעמוד בו ללא הכנה נפשית קודמת, כי בדרך כלל רק מי שהתכונן מבחינה נפשית והתרגל במחשבתו לרעיון יכול לעמוד בניסיון.
