זמנים טובים / רפי זברגר

יבמות קיג ע''א-ע''ב
  

הקדמה 

נעסוק במימרא נוספת הקשורה בנישואי חרש, ונלמד שני לשונות בדברי רב חייא בשם שמואל:
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי.
בלשון הראשונה סובר רב חייא בן אשי בשם שמואל כי אדם הבא על אשה הנשואה לחרש, אינו מתחייב אפילו בקרבן אשם תלוי. קרבן זה מתחייבים במצב של ספק אם עברו או לא עברו על איסור שבשוגג חייבים עליו קרבן חטאת. שמואל סובר כי אשת חרש אינה נשואה כלל וכלל, ואינה נחשבת לאשת איש, ולכן אין גם ספק איסור וזו הסיבה שפטורים אף מקרבן אשם תלוי.
לימא מסייע ליה: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו - אין תרומתן תרומה, ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל - אין תרומתו תרומה!
מנסה הגמרא לומר כי שיטת שמואל מתבססת על דעת המשנה הראשונה במסכת תרומות הסוברת כי תרומתו של חרש אינה נחשבת לתרומה כלל. וכשם שאין בו דעת לתרום, כך אין בו דעת לקדש, ולכן האשה המתקדשת לו אינה נחשבת כאשת איש.
המשנה מפרטת חמשה אנשים שאין תרומתן תרומה: חרש, שוטה וקטן – בגלל שאין בהם דעת, ושליח התורם שלא לדעת בעל הבית והנכרי, שבכל מקרה אין תרומתן תרומה – נלמד מהפסוק בתרומה.
הוא דאמר כרבי אלעזר; דתניא, רבי יצחק אומר משום רבי אלעזר: תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שהוא ספק.
דוחה הגמרא את הראיה מהמשנה ואומרת כי ייתכן ששמואל יסבור כמו רבי אלעזר המחשיב תרומת חרש כספק ולא כמו המשנה בתרומות הסוברת כי תרומה חרש אינה חלה כלל.
אי סבירא כרבי אלעזר, אשם תלוי נמי ליחייב!
מקשה מיד הגמרא: אם יש ספק כמו שסובר רבי אלעזר, מדוע שמואל אמר כי הבא על אשת חרש אינו מתחייב בקרבן אשם תלוי, הרי זהו ספק המחייב לכאורה קרבן כזה?
בעינן חתיכה משתי חתיכות.
עונה הגמרא כי לא כל ספק מחייב קרבן אשם תלוי. רק סוג ספק הנקרא ''חתיכה משתי חתיכות''. כלומר, אדם שיש לפניו למשל, חלב אסור ושומן מותר, ואוכל אחד מהם אך אינו ידוע מה אכל. זה ספק של חתיכה אחת משתי חתיכות, עליה מתחייבים קרבן אשם תלוי. אך אם יש ספק ''בחתיכה אחת'' האם היא מותרת או אסורה, על כך לא מתחייבים בקרבן אשם תלוי. כאן אצלנו מדובר בספק של ''חתיכה אחת'' – אשת החרש, ולכן לא מתחייבים בקרבן אשם תלוי.
הגמרא מקשה על התשובה זו מברייתא ומתרצת.
ואיכא דאמרי, אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש - חייבין עליה אשם תלוי.
לשון שנייה בדברי רב חייא אשי בשם שמואל הפוכה מהלשון הראשונה: הבא על אשת חרש – חייב בקרבן אשם תלוי.
מיתיבי: חמשה לא יתרומו!
ההוכחה מהמשנה במסכת תרומות הופכת להיות קושיא על הלשון השנייה.
סבר לה כרבי אלעזר.
עונה הגמרא כי הוא שמואל סובר כרבי אלעזר שאשת חרש אסורה מספק. 
 

הנושא

בעא רב אשי: מאי טעמא דרבי אלעזר?
שואל רב אשי מה טעמו של רבי אלעזר אשר למדנו בשתי הלשונות לעיל, כי תרומת חרש מוגדר כספק (וכן הבא על אשת חרש מוגדר כספק ומתחייב בקרבן אשם תלוי). הגמרא מפרטת את שני צדדי הבעיה.
מיפשט פשיטא ליה דחרש דעתא קלישתא הוא, ומיהו מספקא ליה אי דעתא צילותא אי לאו דעתא צילותא, ולעולם חדא דעתא הוא, או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא, והכא היינו טעמא, כיון דעתים חלים ועתים שוטה?
איזה סוג ספק מדובר? האם ברור לנו שדעת החרש ''קלושה'' מדעתו של אדם רגיל והיא קבועה למשך כל הזמן, אך הספק הוא האם דעה זו מספיקה או לא מספיקה להחיל חלות ''מעשה חשוב''. או שמא ברור לנו שדעתו של החרש קלושה ולא מספיקה, אך יש בו שינויים לפי זמנים. פעמים דעתו ''רגילה'' ונורמלית, ופעמים דעתו הופכת להיות קלושה.
מאי נפקא מינה? להוציא אשתו בגט, אי אמרת חדא דעתא הוא - כקדושין כך גירושין, ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה - קדושי מצי מקדש, גרושי לא מצי מגרש
מסבירה הגמרא שיש נפקות בין שני צידי הבעיה. אם דעתו ''קבועה'' אז חרש שקדש אשה יוכל גם לגרשה, שהרי אותה דעת שהייתה לו בקידושין תהיה לו גם בגירושין. אך אם נאמר כצד השני של הבעיה, אזי חרש לא יוכל לגרש, שהרי ייתכן שבזמן הקידושין דעתו הייתה צלולה ונורמאלית, ולכן קידושיו חלים מדאורייתא, אך בעת הגירושין דעתו קלושה ולכן לא יוכל להפקיע את הקידושין.
מאי? תיקו.
בעייתו של רב אשי לא נפשטה, והגמרא נשארה בספק.

מהו המסר

ניתן להחיל את בעייתו של רב אשי גם לתחומי חיים אחרים. למשל, ילד אשר אובחן כסובל מ"הפרעת קשב וריכוז". האם ביטויי ''הפרעה'' זו קבועים, ובאים לידי ביטוי בכל שעות היממה, או שמא יש זמנים טובים ויש זמנים ''פחות טובים''. וכן הלאה על זה הדרך.
בעיית רב אשי לא נפתרה ונשארה בתיקו, אך נראה לעניות דעתי לפשוט את הספק, לפחות לגבי הפרעת קשב וריכוז, ונאמר כי היא באה והולכת ואינה קבועה. לאור זאת מומלץ למצוא את הרגעים הטובים, לנצלם מתוך כבוד והערכה לילד.
באופן כללי ניתן לומר כי כולנו ''סובלים מהפרעות קשב וריכוז''. לכולם יש זמנים טובים וזמנים פחות טובים. אם נחשוב על עצמנו מחשבות טובות, הרי שנעצים את הזמנים הטובים, ונשפר את תפקודנו והרגשתנו לאורך זמן. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]