מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
קנין על דבר שלא בא לעולם
הרב צבי שפיץ
יבמות צג ע"א
כתוב בגמ' ביבמות (צג.) שרב נחמן סובר, שאם אדם מכר פירות של עץ דקל לחבירו, ובזמן המכירה – הפירות שנמכרו עדיין לא באו לעולם – הקנין לא חל, כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מאחר ואין לקנין על מה לחול. לפיכך גם כשהגיעו אח"כ הפירות לעולם – יכול המוכר לחזור בו מהמקח. וכך נפסקה ההלכה בשו"ע חו"מ (סי' רט, ד) וע"ש.
והנה דין זה קיים לא רק במכר, אלא אפילו אם אדם הקנה לחבירו במתנה דבר שלא בא לעולם – המתנה לא חלה, והמקבל לא זכה בכלום, אפילו כאשר יגיעו הפירות לעולם. כמו כן דין זה קיים, אפילו אם חולה שנמצא במצב אנוש שנקרא בחז"ל – שכיב מרע, יתן מתנה או ירצה להקנות דבר שלא בא לעולם כירושה לאדם אחר, ואפילו אם יזכה לו אותה ע"י קנין – לא זכה אותו אדם במתנה או בירושה. ולמרות שחז"ל תיקנו, שדברי שכיב מרע נחשבים כמו עשיית קנין, אולם גדרם הוא, שדבריו נחשבים כמו קנין שעושה אדם בריא. והיות וגם אדם בריא שיקנה בקנין דבר שלא בא לעולם - לא יחול הקנין, כי אין לו על מה לחול, לכן גם כל דברי השכיב מרע ביחס לדבר שלא בא לעולם, מכיון שאין להם על מה לחול – לא זכה היורש או מקבל המתנה בכלום.
והנה למרות שהקנין לא חל, אולם כתב הרא"ש בב"מ (פ"ה, סי' לב) בשם רבינו תם, שאם הקונה לא חזר בו מהמקח, והפירות כבר הגיעו לעולם, והלך הקונה ותפס את הפירות שהוקנו לו, והמוכר ידע מכך ושתק – מועילה תפיסתו, וזכה הקונה בהם, מאחר ושתיקת המוכר נחשבת כמחילה לקונה והסכמתו שיזכה בהם. ועיין בש"ך חו"מ (סי' רט ס"ק ה), ובקצות החושן שם (ס"ק ד), ובנתיבות שם בחידושים (ס"ק ט) שהאריכו בנידון זה.
קנין על דבר שנמצא בעולם אבל אינו ברשות המוכר
ונוסיף עוד, שכל האמור לגבי קנין בדבר שלא בא לעולם קיים, גם ביחס לדבר שנמצא בעולם אולם עדיין איננו ברשות המוכר, והמוכר צריך לקנותו מאדם אחר. שגם ביחס לכך, מכיון שהוא מכר דבר שאינו ברשותו – אין לקנין על מה לחול, ולכן אינו חל. אולם הוסיף הרמ"א חו"מ (סי' רט, ה) במקרה זה אם טרח המוכר וקנה את הדבר שמכר, והלוקח לא ידע בשעת המקח שאין למוכר את החפץ ברשותו או שהמוכר אמר לו בעת המקח שהחפץ אינו ברשותו, אבל הבטיח לקונה להשיג לו אותו, והקונה הסכים לכך, במקרים אלו מכיון שהמוכר טרח כדי לעמוד בדיבורו, ובנאמנותו – המקח חל. והמקור לדין זה הוא משו"ת תרומת הדשן (סי' שכ), בתוספת דברי הט"ז חו"מ (סי' רט, ה), והנתיבות שם בביאורים (ס"ק ח) וע"ש.
רשאי אדם לחייב את עצמו על דבר שלא בא לעולם או שאינו ברשותו
אולם אם המוכר מקנה לקונה את האילן עצמו שנמצא בעולם, לצורך קניית הפירות שיגדלו עליו ויבואו אח"כ לעולם, מושג שנקרא בחז"ל גוף – לפרי, במקרה זה מכיון שהאילן עצמו נמצא בעולם – חל הקנין עליו, אע"פ שהמכר היה על הפירות, וגוף האילן משמש רק כהיכי תמצי שהקנין יחול עליו. ולכן מכיון שהקנין חל – אף אחד מהצדדים אינו יכול לחזור בו מהמקח, למרות שהפירות עוד לא הגיעו לעולם.
לאור האמור מובן יותר מה שפסק השו"ע חו"מ (סי' ס, ו) שכל אדם שמחייב את עצמו בדבר שלא בא לעולם או שאינו מצוי כעת ברשותו - החיוב חל מיד ואינו יכול לחזור בו, אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מאחר וכשמחייב את עצמו כגון שאמר בפני עדים אתם עדי, שאני מתחייב מעתה לפלוני סכום כסף מסויים, או חפץ אחר, או אם כתב וחתם בשטר שהוא מחייב את עצמו לפלוני לתת לו דבר מסויים, מכיון שהקנין חל על גופו, וגופו הרי קיים בעולם, יש לקנין על מה לחול – וההתחייבות חלה.
והנה החיוב על גופו קיים, אפילו למי שסובר שקנין שאתן לך או שאלך למקום פלוני – לא חל כמבואר בשו"ע חו"מ (סי' רמה, א). מאחר ושם הקנין חל על הפעולה שמתחייב לעשותה, ומאחר והפעולה לא נחשבת דבר ממשי – לכן אין לקנין על מה לחול, וההתחייבות בטלה. משא"כ אם כותב וחותם בשטר שמחייב את עצמו לעשות או לתת דבר מסויים, מכיון שהתחייבות זו חלה על גופו שנמצא בעולם, חלה ההתחייבות, ואינו יכול לחזור בו לאחר הקנין.
