חכמת המלכות
סנהדרין קו ע"א
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה, אלו הן: בלעם איוב ויתרו.
בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורין, ויתרו שברח - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית".
דברים אלו דומים ממש לדברי הגמרא במסכת שבת דף לג ע"ב:
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג".
גם בדין של מעלה וגם בדין הרומאים. דין התומך, שיתעלה. דין השותק שיתיסר. ודין המתנגד למיתה.
ואין תימה בדבר, כי כבר אמר רב ששת במסכת ברכות דף נח ע"א: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא". לכן גם דעתם בדין שוה.
ואמרו במסכת שבת דף יא ע"א: "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין - אין מספיקים לכתוב חללה של רשות. מאי קראה? - אמר רב משרשיא: (משלי כה, ג) שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר".
ופירש רש"י: "חללה של רשות - עומק לבם, שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות, למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים, והכל ביום אחד".
וקשה, וכי אנשי הרשות מחוכמים כל כך? הרי הנוהרים להתחבר לאנשי המלכות הם לרוב דוקא אותם הריקים מרדפי הכבוד.
ואכן כתב השפת אמת על הגמרא שם:
"אם יהיו כל הימים דיו כו' לכתוב חללה של רשות לפי הפשוט הוא גוזמא יתירה איך כח גדול כ"כ לבשר ודם. וי"ל דרך הלצה ע"פ לשון רש"י שהוא צריך להיות לו לב כו', פי' חללה של רשות העומק לב שצריך להיות לרשות ובאמת אין להם, לכן לא יאתה המלוכה אלא לממ"ה הקדוש ברוך הוא, ולו נאה ויאה".
אולם על פי האמור לעיל יש לבאר שאמנם מצד עצמם אין באנשי המלכות די חכמה ודעת. אך כיון שניתן להם השלטון דמלכותא דארעא, כבר נעשים מחוברים למלכותא דרקיעא, ככתוב במשלי כא, א: "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". ואז, מלכותא דארעא נעשים כעין מלכותא דרקיעא – מכח מלכותא דרקיעא, בהנהגות חכמות.
על פי זה יתפרש האמור במסכת פסחים דף פח ע"ב: "מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן". הפשט שם הוא שכיון שברוב עושרם רגילים הם במעדנים, אין בעיניהם עדיפות לבשר הכבש המשובח מבשר הגדי, כי לגדי יש את מעלת הגיוון. ועוד יש לפרש, שכשם שאמר רשב"י במסכת שבת דף לג ע"ב: "נשים דעתן קלה עליהן" כלומר שקלות לשנות את דעתן, ועלולות לגלות סוד תחת עינויים, כך מלכה ומלך דעתן קלה עליהן שמשתנית בקלות בהנהגת שמים.
על פי זה יש לבאר גם את דברי רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא במסכת אבות פרק ב משנה ג: הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ. הנהגתן זו אינה בהכרח משום רשעות, אלא משום הריבוי המסובך כך כך בצרכי המלכות.
