גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשט"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת סנהדרין
דף ק עמוד א

ענין ש"י עולמות שעתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק / לקט ביאורים

הגמרא (בדף ק ע"א) מביאה הא "דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח, כא) 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא' - 'יש' בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי".

ואמנם משנה מפורשת היא בסוף מסכת עוקצין (פ"ג מי"ב): "אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות" וכו' [ועי' בשו"ת 'נודע ביהודה' (תנינא יו"ד סי' קסא) תשובתו אל הג"ר ישעי' פיק ברלין זצ"ל שהעיר, למה אם כן הביאה זאת הגמרא משמו של רבא בר מרי].

הבה נרדה ונלקטה בשושנים כמה ביאורים שמצאנו בספרים המבארים ענין וחשבון ש"י העולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק. ותחילה נביא את דברי התוספות יו"ט (על המשנה בעוקצין שם): "ויש לי לומר טעם למספר הזה, על דרך מדרשם ז"ל בנקבה תסובב גבר, שישראל בזמן הזה - כנקבה היורשת עישור נכסים בלבד, שהאומות ע' הם, וירשו רק ז', אבל לעתיד ירשו כולם (ראה שהש"ר א, לו). ולעומת זה יאמר בכאן גם כן מספר 'יש', שהרי כשנחלו הארץ כבשו ל"א מלכים. ואם לעתיד יכבשו במספר י' פעמים ל"א. יהיו במספר י"ש. ועתה מדוקדק אומרו [במשנה] 'להנחיל', דהא קשיא 'נחלה' מאי עבידתה, דבשכר מיירי, וזו אינה נחלה, אבל אי מיירי בכיבוש ארצות, הוי נחלה, שכן היא ירושה מאבותינו ועל זו נאמר (שבת קיח.) 'נחלה בלי מצרים' על שם (בראשית כח, יד) 'ופרצת ימה וקדמה' וגו'" (עי' שם ביאור נוסף).

הג"ר יעקב ריישר בספרו 'עיון יעקב' על ה'עין יעקב' (כאן) כתב לבאר: "לפי שיש תי"ח מצות, דהיינו תרי"ג מצות דאורייתא, וחמש מצות דרבנן: חנוכה ומגלה וט' באב ועירובין וידים, וכ"כ הרמב"ם ריש ספרו במנין המצות, וכל צדיק ע"כ צריך להיות רובי זכיות, וחציו מצות הם ש"ט, וכדי להכריע לכף זכות צריך עוד אחד שהם ש"י, ונגד כל מצוה עולם אחד", ולכן שפיר יש לכל צדיק וצדיק לפחות ש"י עולמות.

ובמסכת עוקצין כתב לבאר באופן אחר: "לפי מה דאיתא במפרשי תורה, דאלמלא לא חטא אדם קדמאה היו ימי שנותינו לכל הפחות אלף שנה, שהוא יומא של הקב"ה, ומכח חטא אדם נתמעטו ימי שנותינו, והוצרך למות אדם באותו יום עצמו, וחי רק תתק"ל שנה, וע' שנים היתרים נתנו לדוד ולדורות הבאים - ימי שנותינו בהם שבעים שנה... ולפי שנחסר מכל צדיק וצדיק התתק"ל שנה, לכך לתשלומין זה נותנין לו ש"י עולמות, דהיינו, תתק"ל מלאכים המשרתים לו, כי מלאך הוא שליש עולם (ב"ר סח, יב)", והיינו, שתתק"ל מלאכים שהם תתק"ל חלקי עולמות, שהרי כל מלאך הוא שליש עולם, כשמחלקים אותם לשלש המנין עולה עולה ש"י, ונגד מלאכים הללו נאמר שכל צדיק זוכה לש"י עולמות.

בספר 'תורת חיים' (במכילתין - ראה בספר 'כוס ישועות' בהקדמה בשמו) כתב בזו הלשון: "טעם מספר ש"י עולמות נראה, לפי שעשרת הדברות יש בהן תר"ך אותיות נגד תרי"ג מצות ושבע מצות בני נח - במספר כת"ר עליון. ונראה שכנגדן יש לו לאדם תר"ך עולמות, אלא לפי שהאדם נברא דו פרצופין זכר ונקבה ויקרא את שמם אדם, וכן כל הנשמות זכר ונקבה נבראו, ובין שניהם נשלם ונעשה האדם במלואו וטובו - לשמור ולעשות את כל מצות ה', לכך גם אותן תר"ך עולמות יחדיו יחלוקו - מחציתן לזכר ומחציתן לנקבה, והיינו 'ש"י עולמות לכל צדיק וצדיק' [כלומר, בזה מבואר גם לשון המשנה 'לכל צדיק וצדיק', שהכוונה היא לזכר ונקבה - איש ואשה].

וכתב עוד על פי יסוד דבריו: "ולהכי בשעה שרצה הקב"ה ליתן עשרת הדברות ובא והודיע להן מתן שכרן, תחילה צוה להגיד לנשים בפני עצמן ולאנשים בפני עצמן, שנאמר (שמות יט, ג) 'כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים' וגו', לומר דנשים ואנשים שניהן שווין בקבלת שכר הנמשך מתר"ך אותיות של עשרת הדברות, שהן נגד מספר כל מצות ה', דאיש ואשה כחד גופא נינהו, ושניהן שקולין" (עי' שו"ת חתם סופר ח"ז סי' לז).

הגאון החיד"א בספרו 'דבש לפי' (מע' ש אות ב) מביא בשם הג"ר ליב זינציץ ז"ל ענין מספר ש"י, להיות תרי"ג מצות הם וז' מצות דרבנן סך הכל כת"ר, והנה מכל מצוה נברא מלאך, והמלאך הוא שלישו של עולם כמו שאמרו ז"ל (ב"ר סח, יב), אם כן תר"ך מלאכים הם תר"ך שלישים, שהם עולים יחד ר"ו עולמות שלמים וב' שלישי עולם, ו'תוספת כתובה' המגיע לכנסת ישראל מן דודה הוא שליש נוסף הם ק"ג עולמות שלימים ושליש עולם, ואלו ר"ו עולמות וב' שלישי עולם הנבראים על ידי מעשה בני אדם, והתוספת הבא מלמעלה – בבחינת 'תוספת כתובה', שהוא ק"ג עולמות שלימים ושליש עולם, עולים יחד ש"י עולמות שלמים.

בספר 'יערות דבש' (ח"ב דרוש ד) מובא ביאור מחודש בענין זה, "כי כל מה שאדם זוכה בעבודתו, ה' מוסיף לו שכר בתוספת ברכה, כי מדה טובה מרובה, ואם בחטא חמישתו יוסף עליו [כמו שמצינו בנהנה מן הקודש שעליו להוסיף חומש], מכל שכן בשכר שהקב"ה מוסיף חומש, ולכך כתיב (בראשית כח, כב) 'עשר אעשרנו' - בחומש, כי כך ברכתו של ה' בתוספת חומש, והנה רמ"ח מצות עשה יש, ובכל מצוה קונה עולם אחד, כי כל מצוה עולם בפני עצמו, והנה אם תוסיף חומש לרמ"ח, דהיינו חומש מלגאו, שהוא חלק רביעית הימנו, הוא ס"ב, וצרף אותם לרמ"ח, עולה ש"י, וזהו 'ש"י עולמות' - שינחלו צדיקים שומרי מצות ה'" (ראה משנה אחרונה עוקצין שם).