גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שכא מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף ק ע"ב
כיצד נשא אברהם אבינו את הגר שפחת שרה - הלא אסור לישא שפחה כנענית
רז"ל דרשו במכילתין (ק:) ממקרא שכתוב (בראשית יז, ז): "והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך", שאברהם אבינו הוזהר כאן שלא לישא אשה עכו"ם ושפחה, כי מה שנאמר 'ולזרעך אחריך' בא ללמדנו אודות התייחסות זרעו של אדם אחריו, כמבואר בגמ' בהא דכתיב אצל פנחס (במדבר כה, יג): "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם", וכלפי זה איתא בסוגייתנו: "מתקיף לה רב פפא, אלא מעתה גבי אברהם דכתיב 'להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך', התם מאי קא מזהר ליה רחמנא. הכי קאמר ליה, לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה", כי בנים של נכרית או שפחה מתייחסים אחרי אמם אף כשאביהם מישראל, וכפי שדרשו ז"ל (לעיל כג.) : "בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה", וזו הכוונה ב'ולזרעך אחריך', שעליו להזהר שזרעו יתייחס אחריו.
והקשה המהרש"א: "הכא משמע, דנאסר לאברהם ולזרעו קודם מתן תורה לישא שפחה ועובדת כוכבים, ד'כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה' (עי' סנהדרין נט, א)" (דאיסור שפחה נשנה בסיני, כמ"ש (דברים כג, יח): "לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל" (עי' רש"י פסחים פח: ד"ה לישא וחגיגה ב: ד"ה לישא), וכן איסור עובדת כוכבים נשנה בסיני, כמ"ש (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם" (עי' ע"ז לו:)), ואם כן קשה כיצד נשא אברהם אבינו את הגר שפחת שרה, ומלבד שהיה ניתן להקשות כן מכח מאמרם ז"ל ש"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה" (עי' יומא כ:), הקושיא מתחזקת ביותר כשמתברר שאברהם אבינו בעצמו כבר נצטווה באיסור זה.
וכתב ליישב: "יש לומר, משום דממילא נשתחררה כדין הנושא שפחתו בפרק השולח", והיינו, דמבואר במס' גיטין (מ.) ש"הכותב שטר אירוסין לשפחתו, מקודשת", שהרי זו הוכחה ששחררה תחילה, לפי שלא יעבור אדם על האיסור לישא שפחה שאינה משוחררת. ובכן מתורץ שפיר באברהם אבינו, כי אחרי שהגר היתה שפחתו, בוודאי שחררה תחילה טרם שנשאה.
וממשיך המהרש"א: "ואף לפי המדרש שכתב ה'חזקוני' שהיתה הגר שפחת מלוג של שרה, כדכתיב 'ולה שפחה מצרית', מ"מ כיון ששרה עצמה נתנה אותה לאישה אברהם, כדכתיב (בראשית טז, ג) 'ותקח שרה גו' ותתן אותה' גו', נשתחררה ממילא, כדין הנושא לעבדו בת חורין יצא לחירות". פירוש, דהנה על הפסוק (שם טז, א): "ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר", כתב ה'חזקוני': "ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היתה והוא (-אברהם) חייב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה", ומקורו טהור בבראשית רבה (מה, א), ולפי זה לא היה יכול אברהם לשחררה, וא"כ הדרה קושיא לדוכתא, שהרי רק בנושא אדם את שפחתו השייכת לו, שבידו לשחררה, הדין הוא דמקודשת, כי בוודאי שחררה תחילה, ואילו אברהם אבינו לא היה בידו לשחרר את הגר, שלא היתה כי אם שפחת שרה.
ועל כך כתב המהרש"א, כי אחרי ששרה אמנו השיאה את הגר לאברהם אבינו, כמפורש בפסוקי התורה (שם טז, ג): "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה וגו' ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה", עומדת בפנינו הלכה נוספת בענינים אלו, וכפי שאמרו (גיטין לט:): "אמר רב אשי אמר רבי, עבד שנשא את בת חורין בפני רבו יצא לחירות", ואמרו בגמרא (שם מ.) שהדין כן "כשרבו השיאו אשה", וטעם הדבר כתב רש"י (ד"ה יצא לחירות): "דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין", אם כן בוודאי שחררה שרה את הגר, ושפיר היה יכול אברהם לישא אותה כדין שפחה משוחררת שמותרת לישראל. ומסיק המהרש"א: "וכן צריכים לומר גבי יעקב שנשא שפחת רחל ולאה", והיינו, כי גם כלפי יעקב אבינו יש לדון בשאלה זו, איך נשא את בלהה שפחת רחל וזלפה שפחת לאה, אלא, כי לאה נתנה את שפחתה זלפה (ראה בראשית ל, ט), וכן רחל נתנה את שפחתה בלהה (שם, ג), והרי זה כעבד שרבו השיאו לו אשה, ובוודאי שחררו אותן תחילה, ושפיר היה יכול יעקב לישא אותן.
ובעיקר הענין יש לציין שה'אור החיים' הק', בפרשת נישואי הגר לאברהם (בראשית טז, ה), האריך בנידון זה, והסיק שלא שחררה שרה את הגר כלל, ומדקדק כן מלשונות הפסוקים, שגם אחרי הנישואין נזכר בתורה היות הגר שפחת שרי, ומכאן ניתן להוכיח שלא שחררה – ולא עשה בה כדרך המבואר בסוגיית הגמרא גיטין, וכלפי איסור נישואין לשפחה כתב: "וטעם שרה שלא הקפידה לתת שפחה לבן חורין, וגם אברהם למה שנאמר שהבין דברי שרה [שאינה משחררת את הגר] ולא חש על עצמו, דע, כי לפי הפשט נוכל לומר שעדיין לא נצטוו על זה, והגם שהיו מדקדקים לקיים אפילו דקדוקי מצות של חכמים, לצד הנבואה היו עוברים על המצוות לפי שעה, וכבר כתב הרמב"ם (יסוה"ת פ"ט ה"ג) כי אם יבוא נביא במאמרו ית' שיעברו ישראל ואפילו רבים על עבירה אחת לפי שעה כי מותר לעשות כן, וכאליהו בהר הכרמל, וכמו כן עשה אברהם על פי שרה כי נביאה היתה יותר מאברהם, כמאמרם ז"ל (שמו"ר א, א) בפסוק (בראשית כא, יב) 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה', ולזה כשאמרה לו (שם טז, ב) 'בא נא אל שפחתי', הסכים לדברי הנביאה".
וכד נעיין בדברי האוה"ח הק' נראה שקושייתו היתה מחמת האיסור לישא שפחה שעתידים להצטוות בעתיד, ואברהם אבינו קיים מה שעתידים להצטוות, ולא הקשה ממה שאברהם עצמו נצטווה בזה, וביאור הדבר הוא, כי הרי מה שנאמר לו 'ולזרעך אחריך' היה בשעת המילה, ונישואי הגר היה כי"ג שנה קודם לכן, ועדיין לא נצטווה בזה, ושפיר נתקשה רק מחמת האזהרה העתידה, ואמנם תירוצו שעשה כן על פי נבואה עולה שפיר בין כלפי האזהרה העתידה ובין כלפי מה שנזהר גם אברהם בעצמו (ע"ע 'ערוך לנר' בסוגיין, וב'משך חכמה' בראשית יז, ז).
