רגישות וכבוד / רפי זברגר

יבמות ק ע''א
 

הקדמה 

המשנה בדף הקודם המשיכה בדין של ולדות שהתערבו זה בזה, והתייחסה גם לדין האכלתם בתרומה בגורן.
לקראת סוף הדף למדנו את הברייתא הבאה:
עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ואלו הן:
עשרה סוגי אנשים הרשאים באופן עקרוני לאכול תרומה, ובכל אופן אין חולקים להם תרומה בגורן:
חרש, שוטה, וקטן,
כיוון ש''אינן בני דעת'' יבואו לזלזל אם יחלקן להם תרומה במקום ציבורי כמו בגורן.
טומטום, ואנדרוגינוס,
מוגדרים ''בריה בפני עצמה'' והם מוזרים בעיני הציבור, לכן גם חלוקה להם בגורן, תהווה זלזול במצוות תרומה.
והעבד,
הברייתא הולכת לשיטה ש- ''אין חולקין תרומה לעבד ללא רבו'', שלפיה אנו חוששים שאם יחלקו לעבד בגורן האנשים יחשיבו אותו ככהן.
והאשה,
יש מחלוקת בגמרא האם משום חשש גרושה (אם תתגרש בלא ילדים מבעלה הכהן ולא תהיה יותר זכאית באכילת תרומה, אנשים לא ידעו מכך וימשיכו להאכילה תרומה), או משום ייחוד (תתייחד עם גברים בגורן שאין בו הרבה אנשים).
והערל, והטמא,
הגמרא מגדירה חלוקה לערל וטמא במקום שיש טהורים כמו גורן כ''דבר מאוס''.
ונושא אשה שאינה הוגנת לו;
כהן הנושא אשה פסולה (גרושה או אלמנה לכהן גדול), קנסוה חכמים שלא תאכל בתרומה כדי "לעודד את פירודם".
וכולן משגרין להם לבתיהם, חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו
מסיימת הברייתא ואומרת כי לרוב המנויים בברייתא מחלקים להם תרומה בצנעה (מביאים להם בבית), חוץ מלטמא שאסור באכילת תרומה, ונושא אישה שאינה הוגנת לו משום קנס שהוזכר לעיל.
  

הנושא

הגמרא מביאה ברייתא נוספת העוסקת גם בנושא חלוקת תרומה בגורן.
תנו רבנן: העבד והאשה - אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות,
דין דומה לזה הנלמד בברייתא הקודמת.
ובמקום שחולקין - נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד.
מוסיפה הברייתא, כי במקום שכן חולקים תרומה לאשה, יש לתת לה ראשונה, כך שלאחר מכן היא יכולה כבר ללכת.
מאי קאמר?
מקשה הגמרא על סתירה לכאורה בין הרישא של הברייתא לסיפא. ברישא משמע שאין נותנים תרומה לאשה כלל וכלל, ואילו הסיפא מדברת על מקרים שכן נותנים לה.
הכי קאמר: במקום שחולקין מעשר עני - נותנין לאשה תחלה; מאי טעמא? משום זילותא.
עונה הגמרא כי הסיפא אינה מדברת על חלוקת תרומה הניתנת רק לכוהנים ומשפחתם, אלא לחלוקת מעשר עני הניתנים לכל העניים, ללא תלות בייחוסם. בחלוקה זו של מעשר עני קובעת הברייתא שיש להקדים את האשה משום כבודה, שהרי אין זה מכבודה של האשה ''לחכות בתור''.
מוסיף רש''י את ההערה החשובה הבאה:
אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: (דברים כ"ו, י''ג) ועוד משום דלא ליכספו עניים.
שתי סיבות לחלוקת מעשר עני בתוך הבית של אנשים:
1. גזירת הכתובת כנאמר בפרשת כי תבוא ''בערתי הקודש מן הבית''
2. למנוע בושה מעניים שהם מקבלים מעשר, לכן מחלקים להם ''במקום צנוע''.
אמר רבא: מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי, הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא, אמינא דמיחייב במצות,
רבא מספר כי כאשר ישב על מדין בעבר, והגיעו לפניו לדין גבר ואשה, הקדים את דינו של הגבר על פני דינה של האשה. הוא נהג כך כי חשב שלגבר ''ישנה עדיפות'' עקב היותו חייב בכל המצוות, לעומת אשה החייבת רק במצוות לא תעשה ובמצוות עשה שלא הזמן גרמא.
כיון דשמענא להא, דאתתא ברישא, מאי טעמא? משום זילותא.
לאחר שרבא למד את הסבר חכמים לברייתא שיש להקדים את האשה בחלוקת מעשר עני, מחשש לזלזול האשה, שינה גם הוא את מנהגו, וגם בדין - הקדים את דינה של האשה לדינו של האשה, כדי שלא תבוא לידי זלזול. 
 

מהו המסר

למדנו היום מספר הלכות מעניינות שטעמיהן משום כבודו של אדם:
• מחלקים מעשר עני רק בבית ולא במקום ציבורי כדי שלא לבייש את העני הפושט יד.
• מקדימים את האשה על פני הגבר, גם בחלוקת מעשר עני, וגם בעשיית דין, משום כבודה וכדי שלא לזלזלה.
לומדים מכאן כמה רגישות יש לתורתנו הקדושה ולחכמים, בדבר כבודם של אנשים, ובמיוחד ''אנשים רגישים'' כמו אלו הפושטים יד לקבל עזרה.
כמו כן למדנו כמה אנשי אמת היו חכמנו, שלא חששו לכבודם הם, ולמרות שדעתם נטתה לכיוון מסוים, אם הם הבינו שהם טעו ויש כיוון אחר שלא חשבו עליו, הם לא התביישו לשנות את מנהגם, וללכת בדרך אחרת, לאור התובנה החדשה.
שנזכה להבחין בכבודם של אנשים, ולהתייחס אליהם ברגישות ובכבוד.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]