שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

עֹנֶשׁ מָוֶת

הַתּוֹרָה הִפְקִידָה בִּידֵי הַסַּנְהֶדְּרִין סַמְכוּת לְהַעֲנִישׁ אֶת הָעֲבַרְיָנִים. הָעֹנֶשׁ הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר הוּא הֲרִיגָה, אַךְ לְמַעֲשֶׂה לֹא צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֹנֶשׁ זֶה, כִּי עֶצֶם הַיְדִיעָה שֶׁיֵּשׁ בְּיַד בֵּית הַדִּין סַמְכוּת זוֹ, גּוֹרֶמֶת רְתִיעָה וָפַחַד בְּלֵב הַמְבַקְּשִׁים לַחְטֹא, וְהַדַּיָּנִים מִתְבַּקְּשִׁים לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּאֱשָׁם זַכַּאי, עַל יְדֵי שֶׁיְּבַקְּשׁוּ עוֹד וְעוֹד הוֹכָחוֹת, עַד שֶׁלֹּא תִּתָּכֵן מְצִיאוּת שֶׁהֵם לֹא יַצְלִיחוּ לְבַלְבֵּל וּלְהָבִיךְ אֶת הָעֵדִים. אִם סַנְהֶדְּרִין מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּסַמְכוּתָהּ לַהֲרֹג יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, וְהוֹרֶגֶת פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ =בְּשֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁהַדַּיָּנִים לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּתַכְסִיסִים כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶת הַנֶּאֱשָׁם, מְלִיאַת בֵּית דִּין זוֹ נִקְרֵאת: "חוֹבְלָנִית" =הוֹרֶגֶת, כְּשֶׁבֶּאֱמֶת יְכוֹלִים הָיוּ הַדַּיָּנִים לְהָבִיא אֶת הָעָם לְרָמָה רוּחָנִית נְאוֹתָה, גַּם לְלֹא שִׁמּוּשׁ בְּעֹנֶשׁ חָמוּר זֶה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: לֹא רַק הַהוֹרְגִים פַּעַם בְּשֶׁבַע שָׁנִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַהוֹרְגִים אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה, גַּם כֵּן נֶחְשָׁבִים כְּהוֹרְגִים יוֹתֵר מִדַּי, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לְנַהֵל אֶת הָעָם עַל מֵי מְנוּחוֹת, וּגְזַר-דִּין מָוֶת צָרִיךְ לְשָׁרֵת רַק כְּאִיּוּם תֵּאוֹרֶטִי, הַמַּצְבִּיעַ עַל הָעָצְמָה הַמֻּפְקֶדֶת בִּידֵי חַכְמֵי הַסַּנְהֶדְּרִין. לְעֹנֶשׁ מָוֶת יֶשְׁנָן שָׁלֹשׁ מַטָּרוֹת:
א – "אִיוּם".
ב – לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל הָעֲבֵרוֹת וְחֻמְרָתָן.
ג – לְסַלֵּק סַרְטָן מַמְאִיר מֵהַחֶבְרָה. אִם הוֹרְגִים עַל עֲבֵרָה מְסֻיֶּמֶת, הֲרֵי שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר! פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ סָפֵק פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, וַאֲפִלּוּ שֶׁל אָדָם זָקֵן וְחוֹלֶה בְּיוֹתֵר, שֶׁאִם יַצְלִיחוּ לְהוֹצִיאוֹ מִמַּפֹּלֶת, וַדַּאי שֶׁהוּא לֹא יִחְיֶה אֶלָּא רְגָעִים אֲחָדִים, בְּכָל אֹפֶן מִצְוָה עַל כָּל הַקָּהָל לְחַלֵּל שַׁבָּת וּלְפַנּוֹת אֶת הַמַּפֹּלֶת מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל כָּךְ חֲבִיבָה נֶפֶשׁ אָדָם בְּעֵינֵי הַקָּבָּ"ה. לָכֵן אִם נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה עַל עֲבֵרוֹת אֲחָדוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַהֲרֹג אֶת הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, מִתּוֹךְ כָּךְ יָבִינוּ כֻּלָּם עַד כַּמָּה חֲמוּרָה הִיא הָעֲבֵרָה (מ"מ-ג 298). הַהִמָּנְעוּת מֵעָנְשֵׁי מָוֶת אֵינָהּ חוֹבָה, אֶלָּא הַמְלָצָה וְהַנְחָיַת-דֶּרֶךְ לְהַשְׁתִּית נָכוֹן אֶת אַדְנֵי הַחֶבְרָה, אַךְ וַדַּאי שֶׁאִם יַעַמְדוּ בִּפְנֵי חַכְמֵי בֵּית הַדִּין הַרְבֵּה עָנְשֵׁי מָוֶת, לְלֹא כָּל אֶפְשָׁרוּת לִמְצֹא זְכוּת, יֵשׁ בִּידֵיהֶם סַמְכוּת לַהֲרֹג אֲפִלּוּ אֶלֶף אֲנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד (פהמ"ש לרמב"ם), כְּפִי שֶׁבְּנֵי לֵוִי הָרְגוּ בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה אֲלָפִים שֶׁל הָעוֹבְדִים לְעֵגֶל הַזָּהָב (או"ח שמות לב/כט). כְּמוֹ כֵן שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח תָּלָה שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת בְּיוֹם אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן (סנהדרין מה/ב).

רְתִיעָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְבַּצֵּעַ

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: אֵין בָּעוֹלָם אֲפִלּוּ מִקְרֶה אֶחָד, שֶׁבּוֹ לֹא יְכוֹלִים הַדַּיָּנִים לַהֲפֹךְ עוֹד וְעוֹד בִּזְכוּת הַנֶּאֱשָׁם, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ זַכַּאי, וְאָכֵן מֻטָּל עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כֵּן. כְּשֶׁהָעָם יִרְאֶה כַּמָּה דּוֹאֲגִים הַדַּיָּנִים לִשְׁלוֹם הַצִּבּוּר, וְכַמָּה אֵין הֵם רוֹצִים לְמַמֵּשׁ אֶת זְכוּתָם לְהַעֲנִישׁ, דֻּגְמָא אִישִׁית חִיּוּבִית זוֹ, תַּעֲלֶה אֶת רָמַת הַצִּבּוּר יוֹתֵר מִשֶּׁהָעֳנָשִׁים הָיוּ עוֹשִׂים. לָכֵן אִלּוּ אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בַּסַּנְהֶדְּרִין – לֹא הָיָה נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם, כִּי תָּמִיד הָיִינוּ מַצְלִיחִים לְעַרְפֵּל אֶת הַתְּמוּנָה וּלְהָבִיךְ אֶת הָעֵדִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אָמְנָם נָכוֹן וְיָפֶה לִנְהֹג כָּךְ, הָעֲבַרְיָנִים אֲשֶׁר בַּשּׁוּלַיִם מְאֹד יִשְׂמְחוּ שֶׁמֻּפְקָדִים עֲלֵיהֶם כָּאֵלֶּה דַּיָּנִים חַסְרֵי סַמְכֻיּוֹת, אֲבָל אֵין זוֹ טוֹבַת הֶהָמוֹן הַדּוֹמֵם! כַּאֲשֶׁר חַכְמֵי הַסַּנְהֶדְּרִין מְזַכִּים פַּעַם אַחַר פַּעַם אֶת חַיָּבֵי הַמִּיתָה, הֵם מְסַלְּקִים בְּכָךְ אֶת גּוֹרֵם הָרְתִיעָה, הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהַסַּנְהֶדְּרִין אֵינָם הוֹרְגִים וְאִישׁ אֵינוֹ פּוֹחֵד מֵהֶם, וּבְאֹפֶן זֶה אַף הֵם מַרְבִּים בַּעֲקִיפִין שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּיִשְׂרָאֵל. אָמְנָם הֵם חָסְכוּ מִלִּשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ שֶׁל הָרוֹצֵחַ אֲשֶׁר יָדָיו מְגֹעָלוֹת בְּדָם, וְגָרְמוּ בְּכָךְ שֶׁהַרְבֵּה מְאֹד נְקִיֵּי-כַּפַּיִם נִרְצְחוּ בְּיָדָיו עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּם. לָכֵן פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בְּדוֹר, כְּשֶׁמִּקְרֶה חָמוּר וְנוֹרָא מַגִּיעַ לְבֵית דִּין, צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְהִתְנַהֵג בּוֹ בְּחֻמְרָה – "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ", כְּדֵי לִבְלוֹם תּוֹפָעוֹת שְׁלִילִיּוֹת, וּבִמְקוֹם לִבְדֹּק כֵּיצַד לְהוֹצִיא אֶת הָרוֹצֵחַ זַכַּאי, צְרִיכִים לִבְדֹּק תְּחִלָּה כַּמָּה זְמַן עָבַר מֵעֹנֶשׁ הַמָּוֶת הָאַחֲרוֹן, וְאִם יֶשְׁנוֹ רִפְיוֹן בַּאֲוִירָה, צְרִיכִים הֵם לְנַצֵּל אֶת הַמֶּחְדָּל הָרִאשׁוֹן, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ כְּמָנוֹף לְהָרִים אֶת הָרָמָה הָרוּחָנִית שֶׁל כָּל הַצִּבּוּר, עַד שֶׁבְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים – לְצֹרֶךְ שָׁעָה, כְּשֶׁהָיָה רִפְיוֹן בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, הָרְגוּ אֲפִלּוּ אֶת מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן חִיּוּב מִיתָה (יבמות צ/ב, סנהדרין מו/א). כְּמוֹ כֵן, אִם בָּרוּר לַדַּיָּן מֵעַל כָּל סָפֵק שֶׁיְּדֵי הַנֶּאֱשָׁם מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם נָקִי, וְאִם הוּא יִהְיֶה חָפְשִׁי, הוּא יַחֲזֹר עַל חֲטָאָיו, אָסוּר לוֹ לַהֲפֹךְ בִּזְכוּתוֹ בְּאֹפֶן לֹא אֲמִתִּי, עַל יְדֵי שֶׁיַּמְצִיא סְבָרוֹת לֹא נְכוֹנוֹת, וְיִשְׁלַח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי כְּדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְהַפִּיל אֶת חִתָּתוֹ עַל הַסְּבִיבָה (ראה משך חכמה שמות כג/ב). בְּאֹפֶן כְּלָלִי אִם הַחֲכָמִים תָּמִיד יַהַפְכוּ בִּזְכוּת הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי בֵּית-הַדִּין, אֵין לַדַּיָּנִים לַחֲשֹׁשׁ שֶׁמָּא הַדָּבָר יִגְרֹם לְרִבּוּי עֲבַרְיָנִים הַמִּסְתּוֹבְבִים חָפְשִׁי, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "יָבֹא בַּעַל הַכֶּרֶם וִיסַלֵּק אֶת הַקּוֹצִים" (ב"מ פג/ב). דַּוְקָא עַל יְדֵי רִבּוּי זְכֻיּוֹת יִתְקָרֵב הַקָּבָּ"ה אֶל עַמּוֹ וְיִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם יוֹתֵר טוֹב (חידושי אגדות למהר"ל כאן, ובבאר הגולה עמ' כ"ז, צה"צ קע"ה, מ"מ-ג 298). הַנְחָיָה זוֹ אֵינָהּ רַק תּוֹצָאָה שֶׁל שְׂכַר מִצְוָה, אֶלָּא הִיא גַּם דֻּגְמָא אִישִׁית חִיּוּבִית, שֶׁבָּהּ אוֹהֵב הָעָם אֶת מַנְהִיגָיו וּמִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, כְּפִי שֶׁהֵם מוֹרִים אוֹתוֹ.