וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ
יבמות ק ע"ב
"אמר שמואל: עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל - הולד שתוקי... שמשתקין אותו מדין כהונה; מאי טעמא? אמר קרא: והיתה לו ולזרעו אחריו, בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא. מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, גבי אברהם דכתיב: להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, התם מאי קא מזהר ליה רחמנא? הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה.
מיתיבי: ראשון ראוי להיות כהן גדול; והא בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא? זרעו מיוחס אחריו דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, וכי גזור רבנן - בזנות, בנשואין לא גזור רבנן".
על קושית רב פפא מה הזהיר רחמנא את אברהם, קשה, הרי אמר רב נחמן לעיל (יבמות דף מב ע"א) ששמואל עצמו דרש מהפסוק להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך שצריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.
ותירץ הריטב"א שקושיית רב פפא היא לשיטת רבא רבו שחלק שם על רב נחמן ואמר שהבחנה היא גזירת חכמים שמא ישא את אחותו מאביו. והרי רבא לא חלק על שמואל בדין עשרה כהנים שמתבסס על כך שלשון "ולזרעו אחריו" הוא לדרשה, לפיכך נתייתר פסוק ולזרעך אחריך לדרשה אחרת.
עוד ניתן לתרץ שהגמרא ידעה מלכתחילה שגם לדעת שמואל הבחנת ג' חודשים היא דרבנן והפסוק הוא אסמכתא. ובתחילה הבין רב פפא שדין עשרה כהנים הוא מהתורה לפיכך הקשה איזה דין מהתורה נלמד מפסוק ולזרעך אחריך.
הגמרא הקשתה על שמואל למה ראשון ראוי להיות כהן גדול, ותירצה שזרעו מיוחס אחריו דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, וכי גזור רבנן בזנות, בנשואין לא גזור רבנן. וקשה ממה נפשך, הרי הקושיה היתה מה החילוק בין זנות לנישואין, ומה בכך שזו גזירה דרבנן אם לא הוסבר מה החילוק בין זנות לנישואין? ואם קיים חילוק כלשהו בין זנות לנישואין למה חילוק זה לא יכול להיות מהתורה?
אלא שכאמור, רב פפא הבין בתחילה שהדרשה היא מהתורה, וכיון שהפסוק לא חילק בין זנות לנישואין, אין לחלק ביניהם להלכה. ומסיקה הגמרא שהדרשה היא אסמכתא, ואף שממשמעות הכתוב יש ללמוד שיש חשיבות בהכרת האב, כדלעיל (יבמות דף סד ע"א) "בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה", מכל מקום החובה להקפיד על כך היא מדרבנן. והבחנה זו נצרכת יותר בזנות כי אז אין כלל הכרה מי האב, ככתוב: (ויקרא יט, כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה, ופירש בר קפרא (נדרים דף נא ע"א) זִמָּה – "זו מה היא", שלא ידוע מי האב. וכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר. מה שאין כן בנישואין, ידוע שאחד משניהם הוא האב, וחזקה שלא זינתה עם אחר. ומעתה יקיים בשניהם יחד מצוות (דברים לב, ז) שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, וגם בו יתקיים (בראשית יח, יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
לפיכך למסקנת הגמרא שדין עשרה כהנים נלמד מאסמכתא, גם הבחנת ג' חדשים נלמדת לשמואל מאסמכתא. ומסתימת הגמרא מסתבר שלא חזרה בה שדין "לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה" הוא עשה מהתורה. ולפיכך גם פסוק והיתה לו ולזרעו אחריו מתפרש כעשה מהתורה – לא תנסב גרושה זונה וחללה, דלא ליפוק זרעך מכהונתך. ובנוסף לפסוק: (ויקרא כא, ו) קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם.
