כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > שיעורים בהגדות חז"ל (ה) (מכות ה ע"ב)

שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

הָרְגוּ – אֵין נֶהֱרָגִים

בְּעֵדִים זוֹמְמִים יֶשְׁנָה הֲלָכָה: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט/יט), נָסִיק מִכָּךְ: "כַּאֲשֶׁר זָמַם" וְלֹא "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה", דְּהַיְנוּ: אִם אַחַר בִּצּוּעַ גְּזַר-הַדִּין הִתְגַּלָּה שֶׁהָעֵדִים הֵם עֵדֵי שֶׁקֶר, כְּבָר לֹא יַעֲנִישׁוּ אוֹתָם בְּאוֹתוֹ עֹנֶשׁ שֶׁהֵם טָפְלוּ עַל הַנִּדּוֹן, אֶלָּא מָתַי הֵם יְקַבְּלוּ אֶת הָעֹנֶשׁ? אִם תָּפְסוּ אוֹתָם בְּעוֹד מוֹעֵד, וְהִצְלִיחוּ לִמְנֹעַ אֶת תָּכְנִית הַזָּדוֹן שֶׁלָּהֶם. יוֹצֵא אִם כֵּן שֶׁעָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְתַכְנֵן שְׁקָרִים שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ, הִנּוֹ יוֹתֵר חָמוּר מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל שַׁקְרָן מִקְצוֹעִי שֶׁהִצְלִיחַ לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ. בַּהֲלָכָה זוֹ טָעוּ הַצְּדוֹקִים, וְקָבְעוּ שֶׁרַק אַחַר פְּסַק-הַדִּין הַמֻּטְעֶה, מַעֲנִישִׁים אֶת עֵדֵי הַשֶּׁקֶר בְּאוֹתוֹ עֹנֶשׁ שֶׁהֵם הִצְלִיחוּ לִטְפֹּל לַנֶּאְשָׁם, וְאִלּוּ הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּנוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹמֶרֶת לְהֵפֶךְ! רַק אִם הִצְלִיחוּ לְהַזִּים אֶת הָעֵדִים בְּעוֹד מוֹעֵד, וְהַנִּדּוֹן עֲדַיִן לֹא נֶעֱנַשׁ, רַק אָז מַעֲבִירִים אֶת הָעֹנֶשׁ אֶל עֵדֵי-הַשֶּׁקֶר. כִּי עֹנֶשׁ שֶׁלֹּא יָצָא אֶל הַפֹּעַל, מַמְשִׁיךְ לְרַחֵף בָּעוֹלָם, לְטַמֵּא אֶת הָאֲוִירָה וּמַמְתִּין לִפְגֹּעַ בִּמְתַכְנְנָיו.

לֹא הָרְגוּ - נֶהֱרָגִים

הַדַּיָּנִים וַדַּאי פָּסְקוּ אֱמֶת, שֶׁהֲרֵי הַקָּבָּ"ה נִמְצָא אִתָּם בְּבֵית הַדִּין, כַּכָּתוּב: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים [=דַּיָּנִים] יִשְׁפֹּט" (תהילים פב/א), וְהָאֱמֶת הַמְזֻקֶּקֶת הִיא שֶׁהַנִּדּוֹן צָרִיךְ הָיָה לָמוּת! לְלֹא הֶבְדֵּל מָה אָמְרוּ הָעֵדִים וְהַאִם הִצְלִיחוּ לְהַזִּים אוֹתָם, הָעֻבְדָּה שֶׁכָּזֶה פְּסַק הֲלָכָה יָצָא מִבֵּית הַדִּין וְהוּא הִתְבַּצַּע, מוֹכִיחָה שֶׁכָּךְ רָצָה הַקָּבָּ"ה, וְהָיָה לוֹ חֶשְׁבּוֹן שֶׁרַק אַחַר בִּצּוּעַ גְּזַר-הַדִּין יִתְגַּלֶּה לַדַּיָּנִים שֶׁהָעֵדִים הֵם שַׁקְרָנִים, וְאִם לַנֶּאְשָׁם לֹא הָיָה מַגִּיעַ הָעֹנֶשׁ הַהוּא, לֹא הָיָה נוֹצָר מַצָּב שֶׁעֵדֵי הַשֶּׁקֶר הָיוּ מַצְלִיחִים לְהוֹלִיךְ אֶת הַדַּיָּנִים שׁוֹלָל, וּמִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לוֹ לָמוּת, הַקָּבָּ"ה יִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִפְּנֵי עֵדֵי שֶׁקֶר, כַּנֶּאֱמַר: "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ, וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ" (תהילים לז/לג). עַל כֵּן נֶאֱמַר: "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם" (דברים יט/יז). הֲרֵי זוֹ הַבְטָחָה שֶׁהַקָּבָּ"ה מַסְכִּים עִם דַּיָּנִים צַדִּיקִים בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, וְהוּא יִשְׁמֹר שֶׁלֹּא תֵּצֵא כָּל תַּקָּלָה מִתַּחַת יְדֵיהֶם. אִם הֵם חִיְּבוּ אֶת הַנֶּאֱשָׁם, וְגָזְרוּ עָלָיו מִיתָה, זֶה מַה שֶּׁצָּרִיךְ הָיָה לָבוֹא עָלָיו! וְזֶה הוּא רְצוֹן הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהִיא זוֹ שֶׁדָּאֲגָה לְעַכֵּב אֶת הָעֵדִים הַשְּׁנִיִּים עַד אַחַר בִּצּוּעַ גְּזַר-הַדִּין, כִּי הַנִּדּוֹן חַיָּב מִיתָה בִּגְלַל סִבָּה אַחֶרֶת שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עָלֶיהָ, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים חֲזַ"ל: הַקָּבָּ"ה מַזְמִין אֶת הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה וְאֶת הָרוֹצֵחַ בְּמֵזִיד לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְהָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה נוֹפֵל עַל הָרוֹצֵחַ בְּמֵזִיד וְהוֹרֵג אוֹתוֹ (מכות י/ב. רמב"ן דברים שם). עַל הַסַּנְהֶדְּרִין שׁוֹרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַקָּבָּ"ה לֹא יְאַפְשֵׁר לָהֶם לִטְעוֹת בִּשְׁגָגָה כֹּה חֲמוּרָה שֶׁל הֲרִיגַת חַף מִפֶּשַׁע (דברים שם), כַּכָּתוּב: "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" (ש"א/ב/ט. רבינו בחיי בפירושו על החומש דברים שם).

לֹא הָרְגוּ – נֶהֱרָגִים

אֶת מְתַכְנְנֵי הַשְּׁקָרִים שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמָם, יֵשׁ לְהַעֲנִישׁ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַשַּׁקְרָנִים הַמִּקְצוֹעִיִּים, שֶׁהַשְּׁקָרִים שֶׁלָּהֶם יָצְאוּ אֶל הַפֹּעַל, וְעַל יְדֵי הִתְיַחֲסוּת חֲמוּרָה וְתַקִּיפָה בְּיוֹתֵר לְעֵדֵי-שֶׁקֶר הַמְנַסִּים לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַדַּיָּנִים, אָנוּ נַצְלִיחַ לִבְנוֹת תַּשְׁתִּית חֶבְרָתִית נְכוֹנָה, שֶׁהֲרֵי לֹא מְדֻבָּר כָּאן עַל תְּקוּפָה יְרוּדָה מִבְּחִינָה רוּחָנִית, שֶׁעֵדֵי שֶׁקֶר מִקְצוֹעִיִּים סוֹבְבִים בַּשּׁוּק וּמַצִּיעִים לַלָּקוֹחוֹת שֵׁרוּת יִצּוּג בְּבֵית-דִּין, פּוֹתְחִים מִשְׂרָדִים וּמַצִּיעִים תַּעֲרִיפִים לְסוּגֵי הַשְּׁקָרִים הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁלָּהֶם. בִּתְקוּפָה רְדוּדָה כָּזוֹ צְרִיכִים חַכְמֵי בֵּית-הַדִּין לְהִתְפַּזֵּר, וְלֹא לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת כְּלָל (שבת טו/א). כָּאן מְדֻבָּר בִּתְקוּפָה נוֹרְמָלִית, שֶׁלְּפֶתַע מִתְפָּרֶצֶת תּוֹפָעָה חֲרִיגָה שֶׁל עֵדֵי-שֶׁקֶר חוֹבְבָנִים, וְחִישׁ-קַל הִגִּיעוּ עֵדִים יְשָׁרִים לְמַגֵּר אֶת הַתּוֹפָעָה הַמְבִישָׁה, וּלְהוֹכִיחַ אֶת הַשֶּׁקֶר שֶׁל הָרִאשׁוֹנִים. הָעֵדִים הַשְּׁנִיִּים שֶׁנֶּחְלְצוּ לִשְׁמֹר עַל טֹהַר בֵּית הַדִּין, צְרִיכִים לְקַבֵּל גִּבּוּי מָלֵא, וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מַה שֶּׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לְהַחֲנִיק בְּכָל תֹּקֶף, תּוֹפָעָה כָּזוֹ מִיָּד עִם הִתְגַּלּוּתָהּ, וְלַהֲרֹג אֶת הַשַּׁקְרָנִים בִּגְלַל רְצוֹנָם שֶׁלֹּא יָצָא אֶל הַפֹּעַל.

קְצָרָה הַדֶּרֶךְ לְאִבּוּד אוּשִׁיּוֹת הַמִּשְׁפָּט

אִם חַכְמֵי בֵּית הַדִּין יִתְיַחֲסוּ לְשַׁקְרָנִים אֵלֶּה בְּסַלְחָנוּת, וִילַמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין לֹא יָצָא זְמָמָם אֶל הַפֹּעַל, יָשׁוּבוּ הַשַּׁקְרָנִים לְבָתֵּיהֶם עִם מַסְקָנוֹת מַעֲשִׂיּוֹת. הַלֶּקַח הַיָּחִיד שֶׁהֵם יָפִיקוּ יִהְיֶה; שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִתְיַעֵל וּלְשַׁפֵּר אֶת מַעֲרֶכֶת הַשְּׁקָרִים, סְבִיב נוֹשֵׂא זֶה הֵם יָדוּנוּ, אוֹתוֹ הֵם יִלְמְדוּ מֵעַתָּה וְעַד שֶׁהֵם יַצְלִיחוּ לְהַעֲרִים עַל בֵּית-הַדִּין, בְּאֹפֶן שֶׁאִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לִתְפֹּס אֶת שִׁקְרֵיהֶם. מִכָּאן קְצָרָה הַדֶּרֶךְ לְאִבּוּד מֻחְלָט שֶׁל כָּל אוּשִׁיּוֹת הַמִּשְׁפָּט. כָּךְ הָיָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם, וְכָל שַׁקְרָן שֶׁנִּתְפַּס בִּשְׁקָרִים, הִמְשִׁיךְ לְשַׁקֵּר אַחַר שֶׁרִצָּה עֹנֶשׁ סִמְלִי. אֲבָל אִם לְתוֹפָעַת בֹּסֶר זוֹ שֶׁל עֵדֵי-שֶׁקֶר לֹא יִהְיֶה כָּל סִכּוּי לְהִתְפַּתֵּחַ, וְהַצִּבּוּר כֻּלּוֹ יֵדַע עַל מָה וְלָמָּה הוֹצִיאוּ לָהֹרֶג אֶת הַשַּׁקְרָנִים הַלָּלוּ, שֶׁבְּחֹסֶר הַצְלָחָה נִסּוּ לְהַעֲרִים עַל בֵּית הַדִּין, שָׁנִים אֲרֻכּוֹת לֹא יָעֵז אִישׁ לַחֲזֹר עַל טָעוּתָם.

הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר מְסֻכָּן מֵהַמְשַׁקֵּר

הַדְּרִישָׁה לְהַעֲנִישׁ אֶת הַמְבַקֵּשׁ לְשַׁקֵּר, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת מִי שֶׁהִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת כֵּן, נִזּוֹנֶת מִסִּבּוֹת רַבּוֹת, וְאִם אַחַר הַהוֹצָאָה לָהֹרֶג, נִתָּן יִהְיֶה לְהַעֲנִישׁ אֶת הָעֵדִים, כָּל מִשְׁפָּט יַהֲפֹךְ לִירִיבוּת נֶצַח בֵּין הַמִּשְׁפָּחוֹת. קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחַת הַמּוּצָא לָהֹרֶג לֹא יִשְׁקְטוּ וְלֹא יָנוּחוּ, אֶלָּא יְחַפְּשׂוּ עֵדִים לְהַפְלִיל אֶת עֵדֵי הַנֶּאֱשָׁם, וּמֵאַחַר וְהֵם טוֹעֲנִים שֶׁהָיוּ אֵלֶּה עֵדֵי-שֶׁקֶר, הֵם יַרְשׁוּ לְעַצְמָם לְחַפֵּשׂ גַּם כֵּן עֵדֵי שֶׁקֶר, כְּדֵי לְהִתְנַקֵּם בָּעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים. אַחַר כָּךְ קְרוֹבֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים יְחַפְּשׂוּ עֵדֵי שֶׁקֶר לְהִתְנַקֵּם בָּעֵדִים הַשְּׁנִיִּים, וְהֵם יְחַפְּשׂוּ עֵדִים שְׁלִישִׁיִּים, וְגַם הֵם יְחַפְּשׂוּ עֵדֵי שֶׁקֶר לְהִתְנַקֵּם, וְאֵין לַדָּבָר סוֹף. כָּל עִסּוּקֵיהֶם שֶׁל הַמִּשְׁפָּחוֹת וְהַדַּיָּנִים יִהְיֶה סְבִיב נַקְמָנוּת וְנַקְמָנוּת עַל נַקְמָנוּת. אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁלְּכֻלָּם בָּרוּר כִּי אַחַר הַהוֹצָאָה לָהֹרֶג נִגְמַר הַמִּשְׁפָּט!! הַקָּבָּ"ה יוֹדֵעַ מִי בֶּאֱמֶת צוֹדֵק, וְאָנוּ קָבַעְנוּ כָּאן עַל פִּי מַרְאֵה הָעֵינַיִם, וּמֵעַתָּה אֵין לְהָשִׁיב אֶת הַנַּעֲשֶׂה!! בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִדְעַךְ הַצַּעַר שֶׁל קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחַת הֶהָרוּג שֶׁהֵם בְּטוּחִים שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ עָוֶל, הֵם יִתְאוֹשְׁשׁוּ וְיַמְשִׁיכוּ לְתַפְקֵד בַּחֶבְרָה, כְּשֶׁהַלֶּקַח הַיָּחִיד שֶׁהֵם יָפִיקוּ מִכָּךְ הוּא לְנַסּוֹת לְטַהֵר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם, וּלְבָאֵר קֳבַל עַם וְעֵדָה עַד כַּמָּה נֶזֶק עוֹשִׂים הַשְּׁקָרִים וְהַשַּׁקְרָנִים (משך חכמה, דברים שם).

הַמַּחְשָׁבָה הִיא עִקַּר הָאָדָם

יֶשְׁנָה סִבָּה עֲמוּקָה לְהִתְיַחֵס אֶל הַמְבַקֵּשׁ לְשַׁקֵּר, יוֹתֵר בְּחֻמְרָה מֵאֲשֶׁר אֶל מִי שֶׁהִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּחְשָׁבָה הִיא עִקַּר הָאָדָם וְלֹא כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה, בָּהֶם דּוֹמֶה הוּא לִשְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים, אֲבָל הַשֵּׂכֶל – כְּבוֹד הָאָדָם, מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה וּמִשְׁכַּן הַשְּׁכִינָה, כְּפִי שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם: "הַשֵּׂכֶל הוּא כְּבוֹד הַשֵּׁם" (פהמ"ש חגיגה יא/ב), הַתָּכְנִיּוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת בַּמֹּחַ בְּטֶרֶם צֵאתָן אֶל הַפֹּעַל, יֵשׁ לָהֶן עָצְמָה רוּחָנִית, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע, מִכָּאן בָּא הַכְּלָל: "הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה" (יומא כט/א). לָכֵן הַשֶּׁקֶר הִנּוֹ רַב עָצְמָה כָּל זְמַן שֶׁהוּא עֲדַיִן בִּשְׁלַבֵּי הִתְהַוּוּתוֹ, אַךְ אַחַר שֶׁהוּא הָפַךְ לִהְיוֹת עֻבְדָּה, הוּא אִבֵּד אֶת עָצְמָתוֹ, כִּי בְּטֶרֶם יָצָא אֶל הַפֹּעַל, הוּא שׁוֹכֵן בַּלֵּב וּבַמֹּחַ, וּמִשָּׁם מְסֻכָּן הוּא לְהַזִּיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אַחַר שֶׁיָּצָא אֶל הַפֹּעַל. כְּהַמְחָשָׁה נִתָּן לְהַצְבִּיעַ עַל גַּפְרוּר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִצִּיתוּ אוֹתוֹ, טָמוּן בּוֹ כֹּחַ לִשְׂרֹף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אַךְ אַחַר שֶׁהִצִּיתוּ אוֹתוֹ, הוּא אֵינוֹ אֶלָּא גַּפְרוּר הַמַּדְלִיק נֵר-שַׁבָּת אוֹ סִיגַרְיָה, וַאֲפִלּוּ אִם שָׂרְפוּ בּוֹ עִיר שְׁלֵמָה, חָלִילָה, זֶה מַה שֶּׁהוּא! בָּרֶגַע שֶׁהַכֹּחַ הַטָּמוּן בּוֹ יָצָא אֶל הַפֹּעַל, הוּא אִבֵּד אֶת עָצְמָתוֹ הַתֵּאוֹרֶטִית, וְהָפַךְ לִהְיוֹת עֻבְדָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַצְבִּיעַ עָלֶיהָ, לְהַגְדִּיר אוֹתָהּ וְלֶאֱמֹד אֶת נְזָקֶיהָ. כָּךְ נִרְאִים הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים רַק בַּמַּחֲשָׁבָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצְאוּ אֶל הַפֹּעַל, הֵם עֲדַיִן רוּחָנִיִּים, וְאָז הֵם זְרִיזִים, גְּמִישִׁים וְחַסְרֵי מִסְגָּרוֹת, אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר יָצְאָה הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַפֹּעַל, וְהַשֶּׁקֶר הָפַךְ לִהְיוֹת עֻבְדָּה בָּעוֹלָם, לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ לְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא.

הֲרִיגַת עֵד-שֶׁקֶר בְּטֶרֶם יָצְאָה עֵדוּתוֹ לַפֹּעַל

אָמַר רַבִּי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה, דְּהַיְנוּ: לֹא אֶזְכֶּה לִרְאוֹת בְּנֶחָמַת צִיּוֹן אִם יֵשׁ גֻּזְמָה בִּדְבָרַי (תוס' חגיגה טז/ב). כְּמוֹ כֵן אֲנִי נִשְׁבַּע בְּאֹפֶן כָּל כָּךְ בָּרוּר, עַד שֶׁאִם אֵין דְּבָרַי נְכוֹנִים, יָמוּתוּ, חָלִילָה, יְלָדַי, וְאֶצְטָרֵךְ לִרְאוֹת אֶת הַמְנַחֲמִים הַבָּאִים לְבֵיתִי (רש"י מכות ה/ב). כָּךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי: אֲנִי נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לְנֶחָמוֹת, אִם לֹא הָרַגְתִּי עֵד זוֹמֵם - שֶׁזָּמַם לְהָעִיד שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ, וַהֲרַגְתִּיו בְּטֶרֶם יָצְאָה מַחְשַׁבְתּוֹ אֶל הַפֹּעַל, הִזְדָּרַזְתִּי לְהוֹצִיאוֹ לָהֹרֶג, לֹא רַק בִּגְלַל עֶצֶם הָעֲבֵרָה שֶׁהוּא חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה, אֶלָּא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְבַצֵּעַ אֶת גְּזַר הַדִּין, בְּטֶרֶם יַסְפִּיקוּ הַצְּדוֹקִים הָרְשָׁעִים לְהַפְעִיל לַחַץ בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים פְּסוּלוֹת שֶׁהֵם יָדְעוּ, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת גְּזַר הַדִּין שֶׁל הַחֲכָמִים, כִּי הַצְּדוֹקִים הָיוּ חֲשׁוּדִים לְהַלְשִׁין עֲלִילוֹת שֶׁקֶר עַל הַיְּהוּדִים בְּאָזְנֵי הָרוֹמָאִים – שַׁלִּיטֵי הָאָרֶץ בָּעֵת הַהִיא. הַצְּדוֹקִים לֹא הָיוּ אֲמוּרִים לְהָסִיר אֶת גְּזַר הַדִּין מֵהַנִּדּוֹן בִּגְלַל מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, אוֹ בִּגְלַל שֶׁהַנִּדּוֹן הָיָה אֶחָד מִנִּכְבְּדֵיהֶם, אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁהֵם חוֹלְקִים עַל פִּסְקֵי הַהֲלָכָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְמִלְחָמוֹת נֶגֶד הַמָּסֹרֶת, הֵם הָיוּ מְאֹד דְּבֵקִים בַּחֻקִּים שֶׁלָּהֶם. לָכֵן הִשְׁתַּדַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְעָנְשׁוֹ פֻּמְבִּי וּפִרְסוּם, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלִּבָּם שֶׁל הַצְּדוֹקִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִים נֶהֱרָגִים רַק עַד שֶׁיֵּהָרֵג הַנִּדּוֹן, וַהֲרִיגַת הַשַּׁקְרָנִים הִיא עֹנֶשׁ עַל שֶׁהֵם גָּרְמוּ לַהֲרִיגָה. הַצְּדוֹקִים נִסּוּ "לְשַׁפֵּץ" וּ"לְעַדְכֵּן" אֶת הַתּוֹרָה, בְּהֶתְאֵם לְדַעְתָּם הַשִּׁטְחִית וְקִצְרַת-הָרֹאִי, לָכֵן קָבְעוּ שֶׁהָעֹנֶשׁ לְעֵדִים זוֹמְמִים מַגִּיעַ לָהֶם רַק אַחַר גְּזַר הַדִּין – שֶׁמַּחְשַׁבְתָּם הָרָעָה שֶׁל הָעֵדִים יָצְאָה אֶל הַפֹּעַל, כְּפִי שֶׁדּוֹרֶשֶׁת תְּכוּנַת הַנְּקָמָה הָאֱנוֹשִׁית הַמְקַבֶּלֶת אִשּׁוּר מֵהַהֲבָנָה הַשִּׁטְחִית.

זְרִיזוּת בִּגְזַר-דִּין בְּטֶרֶם יְחַבְּלוּ הַמִּתְנַגְּדִים

אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: נָכוֹן פָּסַקְתָּ מִבְּחִינַת הַדִּין: "כַּאֲשֶׁר זָמַם וְלֹא כַּאֲשֶׁר עָשָׂה", אַךְ בִּגְלַל הַצְּדוֹקִים הִזְדָּרַזְתָּ לְבַצֵּעַ אֶת גְּזַר-הַדִּין, בְּטֶרֶם בָּדַקְתָּ אֶת הַבְּעָיָה מִכָּל הַהֶבֵּטִים שֶׁלָּהּ, וּכְכָל הַנֶּחְפָּזִים גַּם אַתָּה טָעִיתָ, אָמְנָם לֹא בְּמַה שֶּׁהָרְשָׁעִים הַלָּלוּ סוֹבְרִים, אֶלָּא מִכִּוּוּן אַחֵר, וְכָל כָּךְ בָּרוּר לִי שֶׁטָּעִיתָ, עַד שֶׁמּוּכָן אָנֹכִי לְהִשָּׁבַע: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה, אִם לֹא שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי – אֶת דָּמוֹ שֶׁל עֵד הַשֶּׁקֶר, שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב מִיתָה, בִּגְלַל סִבָּה שֶׁלֹּא לָקַחְתָּ בְּחֶשְׁבּוֹן, כִּי בַּמִּקְרֶה שֶׁהָיָה לְפָנֶיךָ, הֵזִימוּ רַק אֶת הָאֶחָד מִתּוֹךְ שְׁנֵי הָעֵדִים, וְרַק הַהוּא שֶׁהוֹצֵאתָ לָהֹרֶג הִתְגַּלָּה כְּשַׁקְרָן, וּבְמִקְרֶה זֶה טָעִיתָ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִים נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיָּזוּמוּ שְׁנֵיהֶם, כִּי בְּעֵדוּתוֹ שֶׁל הַיָּחִיד לֹא יָכֹל הָיָה לָצֵאת גְּזַר הַדִּין. וְכֵן אֵין לוֹקִין עַד שֶׁיָּזוּמוּ שְׁנֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל יְדֵי עֵדוּת הַשְּׁנַיִם יָכוֹל הַשֶּׁקֶר לְהַצְלִיחַ. עַל כֵּן נְכוֹנָה הָיְתָה הֲנָחָתְךָ, שֶׁהָעֹנֶשׁ מַגִּיעַ לְעֵד הַשֶּׁקֶר עוֹד בְּטֶרֶם יֵצֵא זְמָמוֹ אֶל הַפֹּעַל, אַךְ לֹא הִקַּפְתָּ אֶת הַבְּעָיָה מִכָּל צְדָדֶיהָ, וְהוּא לֹא מֵת בִּגְלַל עֲבֵרָה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלֵּב הַצְּדוֹקִים, זוֹ אֵינָהּ סִבָּה לַהֲרֹג דָּם נָקִי, אֲפִלּוּ לֹא אֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם.

הַמַּאֲבָק בַּצְּדוֹקִים הָרְשָׁעִים

מִיָּד קִבֵּל עָלָיו רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי שֶׁאֵינוֹ מוֹרֶה הוֹרָאָה, אֶלָּא בִּפְנֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, בִּגְלַל חָכְמָתוֹ הָרַבָּה לְהַקִּיף בְּעָיָה מִכָּל צְדָדֶיהָ. הַחָכְמָה שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי גִּלָּה אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, שֶׁלֹּא יָדַע עָלֶיהָ קֹדֶם לָכֵן, אֵינָהּ רַק בָּעֻבְדָּה הַטֶּכְנִית שֶׁלֹּא שָׂם לֵב אֵלֶיהָ, לַמְרוֹת שֶׁגַּם זוֹ חָכְמָה הֲגוּנָה הָרְאוּיָה לְהַעֲרָכָה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי גִּלָּה אֶת חָכְמָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס לְעֶצֶם הַבְּעָיָה שֶׁעָמְדָה אָז עַל הַפֶּרֶק – הַמַּאֲבָק בַּצְּדוֹקִים הָרְשָׁעִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי הָיָה סָבוּר שֶׁצָּרִיךְ לְבַצֵּעַ פְּעֻלּוֹת דְּרַסְטִיּוֹת הֲפוּכוֹת מִדַּעְתָּם, כְּדֵי לְזַעְזֵעַ אוֹתָם וּלְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵין בֵּית הַדִּין פּוֹעֵל עַל פִּי הַשְׁקָפָתָם, וּלְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ אֲפִלּוּ לְזָרֵז הֲלִיכִים מִשְׁפָּטִיִּים! רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח פָּקַח אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים הָפוּךְ מִמַּה שֶּׁהַצְּדוֹקִים רוֹצִים, הַדָּבָר גּוֹרֵם לָהֶם פִּרְסוּם, וְהֵם חָשִׁים שֶׁאָנוּ לְחוּצִים מִקִּיּוּמָם, וּפוֹעֲלִים נֶגְדָּם כְּאִלּוּ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי דֵּעָה, וְזֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָהֶם הֲנָאָה מְרֻבָּה. הֵם שְׂמֵחִים כַּאֲשֶׁר בְּבֵית הַדִּין שֶׁל הַיְּהוּדִים נִקְבַּע גְּזַר-דִּין מָוֶת, וְהוּא יֵצֵא בָּהוּל וְזָרִיז, בְּטֶרֶם יַסְפִּיקוּ הַצְּדוֹקִים לְעָרֵב אֶת שִׁלְטוֹנוֹת הָרוֹמָאִים, הִנֵּה לָהֶם נִצָּחוֹן – בִּגְלָלָם זֵרְזוּ תַּהֲלִיכִים. אֲבָל אִם אָנוּ נַמְשִׁיךְ לְהַפְעִיל אֶת בֵּית הַדִּין כְּאִלּוּ שֶׁאֵין צְדוֹקִים בָּעוֹלָם, אֵין לָהֶם דֵּעָה בְּעַד, וְאֵין לָהֶם דֵּעָה נֶגֶד – הֵם פָּשׁוּט לֹא קַיָּמִים! כְּשֶׁנִּמְצָא דִּין אֶחָד הַתּוֹאֵם אֶת עֶמְדָּתָם, נִפְסֹק כְּפִי שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים, וּכְשֶׁנִּמְצָא דִּין אַחֵר הַנּוֹגֵד אֶת דַּעְתָּם, גַּם כֵּן נִפְסֹק בְּאוֹתָהּ שַׁלְוָה וְיֹשֶׁר, רַק עַל יְדֵי כָּךְ נִגְרֹם לְהֵעָלְמָם. אֲבָל כְּשֶׁהֵם רָאוּ בְּאֵיזוֹ מְהִירוּת הִזְדָּרַזְתָּ לְהוֹצִיא לָהֹרֶג אֶת הַחַיָּב, כְּדֵי "לִבְרֹחַ" מֵהַ"צְּדוֹקִים", בְּכָךְ נָתַתָּ לָהֶם עָצְמָה וּפִתְחוֹן-פֶּה, לִדְרֹשׁ מֵהָרוֹמָאִים שֶׁיְּיֻצְּגוּ בְּבֵית הַדִּין, כְּדֵי "לִשְׁמֹר עַל הַיְּהוּדִים" שֶׁלְּהַבָּא לֹא יִזְדָּרְזוּ.

כְּבוֹד הָאָדָם

כָּל יָמָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָעֵד הַשַּׁקְרָן, שֶׁנֶּהֱרַג בְּטָעוּת, וְהָרַב/הַדַּיָּן בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה, לַמְרוֹת שֶׁהֶהָרוּג הָיָה עֵד שֶׁקֶר שֶׁבִּקֵּשׁ לַהֲרֹג דָּם נָקִי, וְלֹא צַדִּיק שֶׁיֵּשׁ לְהִצְטַעֵר עַל מוֹתוֹ, אַךְ כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי חֻקֵּי הַתּוֹרָה הוּא לֹא הָיָה בֶּן מָוֶת, יֵשׁ מָקוֹם לְהִצְטַעֵר עַל מוֹתוֹ, לָכֵן עָלָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי יוֹם יוֹם אֶל קִבְרוֹ, וְהֶעֱנִיק לוֹ כָּבוֹד רַב בְּבַקָּשַׁת מְחִילָה פַּעַם אַחַר פַּעַם.

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! כְּבוֹד הַמֵּתִים!

מֵאָדָם חַי אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁפּוֹגְשִׁים, אֲבָל הֵיכָן אֶפְשָׁר לִפְגֹּשׁ אֶת הַמֵּתִים? בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! שָׁם מַמְשִׁיךְ כְּבוֹדָם לְרַחֵף! לָכֵן דַּוְקָא לְשָׁם יֵשׁ לְכַתֵּת אֶת הָרַגְלַיִם, וְאֵין הַדָּבָר נֶחְשָׁב שֶׁמִּתְנַצְּלִים בִּפְנֵי הַמַּצֵּבָה הַדּוֹמֶמֶת, אֶלָּא מְכַבְּדִים אֶת הַטָּמוּן תַּחְתֶּיהָ. לֹא מֵהַקֶּבֶר מְבַקְּשִׁים מְחִילָה, וְלֹא דּוֹרְשִׁים אֶת סְלִיחַת הָאֶבֶן, אֶלָּא בְּכָךְ מְשִׁיבִים לַמֵּת אֶת הַפְּגִיעָה שֶׁהוּא חָשׁ בָּהּ בְּחַיָּיו, כִּי רוּחַ הַמֵּתִים מַמְשִׁיכָה לְבַקֵּר אֶת גּוּפָם, לְרַחֵף מֵעַל הַמַּצֵּבָה וּלְיָדָהּ, וְלִבְדֹּק בְּצַעַר אֶת הָרִקָּבוֹן שֶׁאוֹחֵז בַּגּוּף, כַּכָּתוּב: "אַךְ בְּשָׂרוֹ [שֶׁל הַמֵּת] עָלָיו יִכְאָב, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל" (איוב יד/כב). הֲרֵי שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַסְרֵי תְּחוּשׁוֹת! אֶלָּא הֵם כּוֹאֲבִים וַאֲבֵלִים! (ראה ברכות יח/ב: "ידע אבינו בצער שלנו", ובספרנו שב"ח שם). בֵּית הַקְּבָרוֹת נִקְרָא "חֲצַר מָוֶת" (ברכות יח/ב), כִּי הוּא הֶחָצֵר בּוֹ שׁוֹכְנוֹת נַפְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמֵּתִים, וּלְשָׁם נֶאֱסָפוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַנִּמְצָאִים בְּבֵית הַקְּבָרוֹת (חסד לאברהם – קבלה ג/כד). כְּדֵי לְהָבִין כֵּיצַד יָכוֹל הַחַי לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵהַמֵּת, וְכֵיצַד בַּקָּשָׁתוֹ זוֹ נַעֲנֵית, וְהַנִּפְטָר הַדּוֹמֵם אָכֵן מוּכָן לִמְחוֹל, יֵשׁ לְהַקְדִּים שְׁמוֹנֶה הַקְדָּמוֹת הַמְבָאֲרוֹת אֶת מַעֲמָדָהּ הַנִּצְחִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה וְאֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ עִם הַגּוּף הַטָּמוּן בְּמַעֲמַקֵּי הַקֶּבֶר, הֵן בְּחַיָּיו, הֵן לְאַחַר מוֹתוֹ וְגַם לֶעָתִיד לָבוֹא, וְאָז נָבִין מַדּוּעַ הַמֵּת אֲסִיר תּוֹדָה לְמִי שֶׁבָּא לִפְקֹד אֶת קִבְרוֹ, וּלְהַעֲנִיק כָּבוֹד לְגוּפוֹ הַטָּמוּן תַּחַת הַמַּצֵּבָה הַדּוֹמֶמֶת, וּבִתְמוּרָה הוּא מְוַתֵּר עַל צַעַר וּפְגִיעָה שֶׁאֵרְעוּ לוֹ בְּחַיָּיו.

כְּבוֹד הָאָדָם – נִצְחִיּוּת הַנֶּפֶשׁ

א – מָוֶת אֵינוֹ תַּהֲלִיךְ הִתְכַּלּוּת וְהִתְבַּלּוּת טִבְעִיִּים, כְּמוֹ אֵצֶל עִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה – הַלָּלוּ צָצִים וְהַלָּלוּ נוֹבְלִים (ערובין נד/א), הַמָּוֶת אֵינוֹ חֵלֶק מֵהַתָּכְנִית הַמְקוֹרִית שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הֲלֹא הוּא בָּא כְּעֹנֶשׁ לָאֱנוֹשׁוּת כְּתוֹצָאָה מֵחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֵבִיא מִיתָה לָעוֹלָם (בראשית ג/יט: "ואל עפר תשוב". דעת תבונות לרמח"ל עמ' נ"ג: "תחיית המתים – זיכוך הגוף על ידי הנשמה").
ב – בּוּשָׁה.
הִיא אֵינָהּ חֵלֶק מֵהַתָּכְנִית שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לָכֵן נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן עָתִיד: "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב/כה), כִּי לֹא הָיְתָה לָהֶם כָּל סִבָּה לְכָךְ. הַבּוּשָׁה הוֹפִיעָה לָרִאשׁוֹנָה בְּעִקְבוֹת חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָז הִתְעוֹרְרָה בּוֹ תְּחוּשַׁת בּוּשָׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן, כֵּיוָן שֶׁמַּעֲלָתוֹ וּכְבוֹדוֹ קֹדֶם הַחֵטְא הָיוּ עַצְמִיִּים וְלֹא תְּלוּיִים בְּשׁוּם דָּבָר (בראשית ב/כה: "ולא יתבוששו"). הֲרֵי שֶׁבּוּשָׁה נוֹבַעַת מֵחֵטְא וְחִסָּרוֹן, וּבְמָקוֹם מֻשְׁלָם וּמוּאָר, אֵין מָקוֹם לְבוּשָׁה וּלְהִסְתַּתְּרוּת (מו"נ א/ב).
ג – נְשָׁמָה נִצְחִית.
מַהוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה וְהַנֶּפֶשׁ הָרוּחָנִית הוּא "כָּבוֹד", שֶׁהֲרֵי הִיא עַצְמָהּ נֶחְצְבָה מִכִּסֵּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה (פתיחת הרז"ה לספרו "המאור" על הרי"ף ברכות, ויומא פו/א: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד"). הַתְּכוּנָה הַחִיּוּבִית שֶׁל כָּבוֹד עַצְמִי נוֹבַעַת מֵהַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, לָכֵן "הַשֵּׂכֶל הוּא כְּבוֹד ה' בָּעוֹלָם" (פהמ"ש לרמב"ם חגיגה יא/ב).
ד – בֵּין הַמִּיתָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
תְּקוּפָה זוֹ אֵינָהּ הַמְתָּנָה בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה לְדָבָר עֲתִידִי, אֶלָּא הִיא נֶחֱשֶׁבֶת כִּצְמִיחָה וְהִתְחַזְּקוּת, כִּי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה מִתְחַזֵּק כֹּחָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה וּכְבוֹדָהּ, וְהִיא מְכִינָה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הַגּוּף לְקַבֵּל אֶת מַעֲלָתוֹ הָעַצְמִית שֶׁל הָאָדָם – כְּפִי שֶׁהָיָה קֹדֶם חֵטְא עֵץ-הַדַּעַת (דעת- תבונות שם).
ה – קֶשֶׁר בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה.
עִם הַמָּוֶת לֹא עָזְבָה הַנְּשָׁמָה אֶת הַגּוּף בְּהַפְנָיַת עֹרֶף, וּכְאִלּוּ שֶׁהִתְפָּרְקָה שֻׁתָּפוּת מִבְּלִי שֶׁהַשֻּׁתָּפִים יַכִּירוּ זֶה אֶת זֶה. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם, וְאַף בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים יָשׁוּבוּ הַשְּׁנַיִם לְשֻׁתָּפוּת שֶׁהֵחֵלוּ בָּהּ בְּטֶרֶם הַמָּוֶת. לָכֵן גַּם בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַתְּקוּפָה שֶׁבֵּין הַמָּוֶת לְבֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים, מַמְשִׁיךְ לְהִשָּׁמֵר קֶשֶׁר כָּלְשֶׁהוּ בֵּין חֲלָקִים נְמוּכִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ לְבֵין הַגּוּף הַקָּבוּר, וַחֲלָקִים נְמוּכִים שֶׁל הַנְּשָׁמָה מְרַחֲפִים מֵעַל הַקֶּבֶר, לָכֵן יֵשׁ צֹרֶךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בַּמֵּתִים (דברים כא/כג, באב"ע ובספורנו שם, וברכות יח/א- ב: "יודעים המתים על צערם ועל צער החיים", וביומא פג/ב, במבוא על חלומו של כידור הרשע. וכן ברכות יח/א: "לועג לרש").
ו – הֲשָׁבַת הַכָּבוֹד הָאָבוּד.
כְּמוֹ שֶׁגַּנָּב צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶת הַחֵפֶץ שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָיו שֶׁלֹּא כַּדִּין, וְגַם אִם הַחֵפֶץ כְּבָר אֵינוֹ קַיָּם, צָרִיךְ הַגַּנָּב לְפַצּוֹת אֶת הַנִּגְנָב, וּלְמַלֵּא אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁגָּרַם. בְּדִיּוּק כָּךְ דִּינוֹ שֶׁל פּוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַזּוּלַת, הוּא חַיָּב לְהָשִׁיב אֶת הַכָּבוֹד הָאָבוּד, לְפַצּוֹת אֶת הַמִּתְבַּיֵּשׁ וּלְהַשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנוֹ. כָּל פְּגִיעָה בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל הַחֶבְרָה דּוֹרֵשׁ תִּקּוּן וַהֲשָׁבַת כְּבוֹדָהּ לַמַּעֲמָד הַקּוֹדֵם. כָּךְ גַּם אֵצֶל הָאָדָם הַפְּרָטִי, פְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ דּוֹרֶשֶׁת אֶת הֲשָׁבַת הַכָּבוֹד הָאָבוּד לִמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ בְּחַבָּלָה, נֶזֶק, אוֹ הַדֻּגְמָא שֶׁכָּאן – הֲרִיגָה לֹא מֻצְדֶּקֶת. אֶת נִשְׁמַת הֶהָרוּג אָמְנָם אִי-אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר לְגוּפוֹ, אֲבָל אֶת הַנְּזָקִים שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, צָרִיךְ הַהוֹרֵג לְתַקֵּן. הַנֶּזֶק הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר שֶׁנִּגְרַם לַנִּפְטָר, הוּא הַתַּדְמִית הַשְּׁלִילִית שֶׁהוּא עָזַב בָּהּ אֶת הָעוֹלָם, שֶׁהוּא נֶהֱרַג עַל יְדֵי בֵּית הַדִּין שׁוֹחֲרֵי הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם. לְתַדְמִית שְׁלִילִית זוֹ הוּא לֹא הָיָה רָאוּי, עַל כֵּן חַיָּב הַפּוֹגֵעַ בּוֹ לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת. זֶה נֶחְשָׁב לִפְגִיעָה בִּכְבוֹד הָאָדָם, זִלְזוּל בְּמַעֲמָדוֹ וְהִשְׁתַּלְּטוּת שֶׁל אָדָם עַל אָדָם, מִמֵּילָא נֶחְשָׁב הַדָּבָר כִּפְגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי וּפְגִיעָה בְּשֹׁרֶשׁ חַיָּיו (קהלת ח/ט: "אשר שלט האדם באדם לרע לו". וכן נאמר: "הגוזל את חבירו, כאילו גזל את נפשו", ב"ק קיט/א, סנהדרין ז/א).
ז – הִשְׁתַּלְּטוּת.
עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהָאֶחָד הִשְׁתַּלֵּט עַל זוּלָתוֹ, יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם פְּגִיעָה בַּחֵרוּת הַנַּפְשִׁית שֶׁל הַהוּא שֶׁמִּשְׁתַּלְּטִים עָלָיו. לָכֵן אִם עַל פִּי דִּין, בֶּאֱמֶת לֹא הִגִּיעַ לוֹ עֹנֶשׁ מָוֶת, לֹא מֻצְדֶּקֶת הָיְתָה הַהִשְׁתַּלְּטוּת, לַמְרוֹת שֶׁהוּא עַצְמוֹ בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן לַזּוּלַת, אֲבָל עַל פִּי חֻקֵּי הַתּוֹרָה הוּא צָרִיךְ הָיָה לָצֵאת זַכַּאי, וְהִנֵּה חִיְּבוּהוּ בְּטָעוּת. הַהִשְׁתַּלְּטוּת עַל חֵרוּתוֹ פּוֹגַעַת בְּצִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית הַמְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת עַצְמָאִית, דָּבָר הַנִּתָּן לְהוֹכָחָה בַּתְּחוּשָׁה הַטִּבְעִית, שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁחָדְרוּ לְבֵיתוֹ וְגָנְבוּ מִמֶּנּוּ דְּבַר מָה, הַפְּגִיעָה בְּנַפְשׁוֹ הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מֵעֶרְכָּהּ הַמָּמוֹנִי שֶׁל הַגְּנֵבָה, כִּי הַחֲדִירָה לִרְשׁוּתוֹ הַפְּרָטִית נֶחֱשֶׁבֶת כְּבִטּוּל שִׁלְטוֹנוֹ עַל נְכָסָיו וְעִרְעוּר בִּטְחוֹנוֹ הָאִישִׁי בְּתוֹכְכֵי בֵּיתוֹ, וְזֶהוּ נֶזֶק יוֹתֵר רַב מֵחֶסְרוֹן הַחֵפֶץ שֶׁנִּגְנַב. כָּךְ הִיא גַּם תְּחוּשָׁתוֹ שֶׁל הַיּוֹצֵא לְהֵהָרֵג, עַל עֶצֶם הֶפְסֵד הַחַיִּים הוּא נֶאֱלָץ לְוַתֵּר, שֶׁהֲרֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הוּא עָתִיד לָמוּת פַּעַם, אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר שֶׁהַדָּבָר לֹא נִדְחֶה בְּעוֹד כַּמָּה עַשְׂרוֹת שָׁנִים, אֲבָל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא מַחֲלָה הִיא זוֹ שֶׁנָּטְלָה אֶת חַיָּיו, אֶלָּא הֵם נִתְּנוּ בְּיָדָיו שֶׁל אִישׁ אַחֵר, זוֹ הַשְׁפָּלָה שֶׁהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג אֵינוֹ מוּכָן לְוַתֵּר עָלֶיהָ.
ח – כְּבוֹד הָאָדָם. כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא נִצְחִי וְאֵינוֹ מֵת עִם מוֹתוֹ שֶׁל הַגּוּף, לָכֵן הַנֶּפֶשׁ, בְּעוֹדָהּ בַּחַיִּים שׁוֹאֶפֶת לְהַשְׁאִיר אַחֲרֶיהָ כָּבוֹד וְשֵׁם-טוֹב (ראה חיי-עולם להגרי"י קנייבסקי זצ"ל ז').

מְחִילָה עַל פְּגִימָה בִּכְבוֹדוֹ בְּטֶרֶם מוֹתוֹ

לְסִכּוּם נִמְצָא שְׁמוֹנָה סְעִפִּים:
א – מָוֶת אֵינוֹ דָּבָר טִבְעִי.
ב – בּוּשָׁה אֵינָהּ דָּבָר טִבְעִי.
ג – כָּבוֹד הוּא דָּבָר נָכוֹן.
ד – הַמֵּת דּוֹאֵג לְנִשְׁמָתוֹ.
ה – הַנְּשָׁמָה דּוֹאֶגֶת לַגּוּף הַמֵּת.
ו – הוֹצָאָה לָהֹרֶג הִיא בּוּשָׁה.
ז – נִשְׁמַת הַנִּפְטָר מִצְטַעֶרֶת.
ח – כָּבוֹד הוּא נִצְחִי.
חִבּוּר כָּל אֵלֶּה מְחַיֵּב לָגֶשֶׁת אֶל מְקוֹם הִמָּצְאוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַדּוֹאֶגֶת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַגּוּף, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה סְלִיחָה, עַל יְדֵי הַעֲנָקַת כָּבוֹד לַגּוּף, וְלָכֵן הֶרְאָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי פַּעַם אַחַר פַּעַם אֶת גֹּדֶל צַעֲרוֹ עַל טָעוּתוֹ. אָכֵן כָּל אֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ עַל הַהוֹצָאָה לָהֹרֶג יָדְעוּ גַּם עַל בַּקָּשַׁת הַמְחִילָה, וּבְכָךְ הֻשַּׁב כְּבוֹדוֹ הָרָמוּס שֶׁל הַנִּפְטָר לִמְקוֹמוֹ. כָּאָמוּר, כָּל פְּגִיעָה בְּאָדָם אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, נֶחֱשֶׁבֶת בְּמַהוּתָהּ כִּפְגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ – פְּגִיעָה בַּנְּקֻדָּה הַנִּצְחִית שֶׁבָּאָדָם. פְּגִיעָה בַּכָּבוֹד דּוֹרֶשֶׁת אֶת הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הֲשָׁבַת הַכָּבוֹד לִמְקוֹמוֹ. הַדָּבָר עָשׂוּי לְהִתְבַּצֵּעַ עַל יְדֵי הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַפּוֹגֵעַ אֶל הַנִּפְגָּע. מִכֵּיוָן שֶׁהַגּוּף הַקָּבוּר, קָשׁוּר אֶל כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, לָכֵן יֵשׁ צֹרֶךְ לַעֲמֹד לְיַד מְקוֹם קְבוּרַת הַנִּפְגָּע, וּמִשָּׁם לְבַקֵּשׁ מְחִילָה, וּלְהָשִׁיב אֶת הַכָּבוֹד הָאָבוּד לִמְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ. זֹאת עָשָׂה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי יוֹם אַחֲרֵי יוֹם.

קוֹלוֹת בִּלְתִּי מְזֹהִים בָּקְעוּ מִבֵּית הַקְּבָרוֹת

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי הָיָה פּוֹקֵד יוֹם יוֹם אֶת קִבְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֵד שֶׁקֶר רָשָׁע, מִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ, וּבוֹכֶה בְּקוֹל רָם, וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמַע לְמֶרְחַקִּים מִבֵּית הַקְּבָרוֹת. לֹא בְּמִקְרֶה בָּכָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי בְּקוֹל-רָם, אֶלָּא עָשָׂה כֵּן, כִּי רָצָה לַעֲשׂוֹת פִּרְסוּם לְבִכְיוֹ, גַּם כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת הַכָּבוֹד הָאָבוּד שֶׁל הַנִּפְטָר, וְגַם כִּי הוּא רָאָה אֵיזֶה פְּגָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהִזְדָּרֵז לְהוֹצִיאוֹ לָהֹרֶג כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלֵּב הַצְּדוֹקִים. אֶת מוֹתוֹ בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּפִרְסוּם רַב, לָכֵן רָאָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת פִּרְסוּם רַב גַּם לְבַקָּשַׁת הַמְחִילָה. הַשְּׁמוּעָה שֶׁגְּדוֹל הַדּוֹר, הָרַב וְהַדַּיָּן מֵזִיל דְּמָעוֹת כַּמַּיִם עַל קִבְרוֹ שֶׁל עֵד שֶׁקֶר זוֹל, עָשְׂתָה כְּנָפַיִם, וַחֲלָקִים רְחָבִים מֵהַצִּבּוּר מֵאֲנוּ לְהַאֲמִין שֶׁאָכֵן יֵשׁ אֱמֶת בִּשְׁמוּעָה זוֹ, כִּי מוֹתוֹ הָיָה נִרְאֶה מֻצְדָּק בְּעֵינֵיהֶם, אֲפִלּוּ אִם הוּא לֹא תָּאַם אֶת כָּל סְעִפֵּי הַהֲלָכָה, אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהִכִּירוּהוּ כְּרָשָׁע וְהִסְכִּימוּ עִם הוֹצָאָתוֹ לָהֹרֶג. אֲבָל אֲפִלּוּ הַמַּצְדִּיקִים אֶת סִלּוּקוֹ מֵהָעוֹלָם, הִסְכִּימוּ שֶׁבְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי מוֹתוֹ לֹא הָיָה מֻצְדָּק, מִתּוֹךְ כָּךְ הֵם הֵנִיחוּ כִּי אֵין לְנִשְׁמָתוֹ מָנוֹחַ, וְיִסּוּרֶיהָ גּוֹרְמִים לַקּוֹלוֹת הַבִּלְתִּי מֻסְבָּרִים הַבּוֹקְעִים מִבֵּית הַקְּבָרוֹת. לָכֵן סְבוּרִים הָעָם לוֹמַר: אָמְנָם נָכוֹן שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מְשֻׁנֶּה שֶׁל בֶּכִי מִבֵּית הַקְּבָרוֹת, אֲבָל קוֹלוֹ שֶׁל הָרוּג מִסְתַּלְסֵל וְעוֹלֶה מִבֵּין הַמַּצֵּבוֹת, וְלֹא קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק. אַף עַל פִּי שֶׁאִישׁ לֹא עִרְעֵר עַל הָעֻבְדָּה שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי שָׂם יוֹם יוֹם אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁהָה שָׁם שָׁעָה קַלָּה לְיַד אוֹתָהּ מַצֵּבָה, שֶׁמֵּעֶבְרָהּ בּוֹקְעִים הַקּוֹלוֹת רַק בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם. כְּמוֹ כֵן אִישׁ עֲדַיִן לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם קוֹלוֹת בּוֹקְעִים מִמַּצֵּבוֹת דּוֹמְמוֹת שֶׁל מֵתִים דּוֹמְמִים, וְאַף עַל פִּי כֵן יוֹתֵר נֹחַ הָיָה לָהֶם לְהָנִיחַ שֶׁמְּקוֹר הַזְּעָקוֹת הוּא מֵהַגָּרוֹן הָרָקוּב וְהַמִּתְפּוֹרֵר שֶׁל הַמֵּת, וְלֹא מִגְּרוֹנוֹ הַבָּרִיא וְהֶחָזָק שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי שֶׁנִּמְצָא שָׁם, וּבְעַצְמוֹ מְסַפֵּר לְכֻלָּם שֶׁהוּא בּוֹכֶה בְּקוֹל גָּדוֹל, וּמְסַפֵּר גַּם בְּקוֹל גָּדוֹל מַדּוּעַ עוֹשֶׂה כֵּן. בַּקֶּטַע הַבָּא יְבֹאָר מַדּוּעַ בְּכָל זֹאת הֶעֱדִיף הֲמוֹן-הָעָם לְהָנִיחַ שֶׁהַמֵּת בּוֹכֶה.

הִלַּת הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הַמֵּת וְהַמָּוֶת

הַמֵּתִים זוֹכִים לְיַחַס מְיֻחָד בְּלֵב הֶהָמוֹן, כִּי הַשִּׁטְחִיּוּת הַפּוֹעֶלֶת בְּלִבָּם, מוֹבִילָה אוֹתָם בְּדִיּוּק הָפוּךְ מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת, וּבִמְקוֹם שֶׁיִּתְיַחֲסוּ בְּכֹבֶד-רֹאשׁ לַחַיִּים, הֵם עוֹשִׂים זֹאת כְּלַפֵּי הַמֵּתִים. בִּמְקוֹם שֶׁיָּבִינוּ שֶׁהַחַיִּים צְרִיכִים לְהִצְטַעֵר עַל טָעֻיּוֹתֵיהֶם, מְבִינִים הֵם שֶׁרַק הַמֵּתִים צְרִיכִים לְהִצְטַעֵר, וּלְהִצְטַעֵר עַל שֶׁמֵּתוּ. אֶת כָּל כֹּבֶד הָרֹאשׁ מַנִּיחִים הַשִּׁטְחִיִּים הַלָּלוּ רַק בְּכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה סְבִיב הַמֵּתִים, קִבְרֵיהֶם, יְמֵי הַפְּטִירָה וְהָרְכוּשׁ הַנּוֹתָר מֵהֶם. לִדְבָרִים אֵלֶּה בִּלְבַד מִתְנַקֶּזֶת כָּל הַמָּסֹרֶת וְהָאֱמוּנָה. לָכֵן יֶשְׁנָם רַבִּים הַחוֹשְׁשִׁים לְהַזְכִּיר אֶת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַמֵּתִים, וּבְשָׁעוֹת מְסֻיָּמוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה אַף לֹא לְהַזְכִּיר בְּרֶמֶז אֶת שְׁמָם וְאֶת קִנְיְנֵיהֶם. אוֹתָם הָאֲנָשִׁים פּוֹחֲדִים פַּחַד-מָוֶת מֵהַמֵּתִים, מֵהָרוּחוֹת וּמֵהַהִלָּה הָאוֹפֶפֶת אֶת הַסִּפּוּרִים עַל אוֹדוֹת הַמֵּתִים, וְיַשְׁתִּיקוּ כָּל מִי שֶׁיָּעֵז לִרְמֹז בִּקֹּרֶת כָּלְשֶׁהִי עֲלֵיהֶם, עַל מַעֲשֵׂיהֶם, עַל מֶחְדְּלֵיהֶם, אוֹ לְהָבִיא דֻּגְמָא עַל עָנְשָׁם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁמֵּתוּ, וְעַל צוּרַת הַמָּוֶת הַהוֹלֶמֶת שֶׁהִגִּיעָה לָהֶם. לְכָל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה שְׁמוּרָה בַּלֵּב פִּנָּה שֶׁל חֲרָדָה עֲמוּמָה וּמְאַיֶּמֶת, אֲשֶׁר שָׁרְשָׁהּ נָעוּץ בַּפַּחַד הַיַּלְדּוּתִי מִמַּשַּׁק כַּנְפֵי הָעוֹלָם הַמִּסְתּוֹרִי, הָאוֹפֵף אֶת תַּהֲלִיךְ הֵעָלְמוּתָם שֶׁל מַכָּרִים שֶׁהָיוּ וְאֵינָם. לִפְחָדִים אֵלֶּה נוֹסָפִים עוֹד דִּמְיוֹנוֹת הֶבֶל וְכֵן אַגָּדוֹת-עָם לָרֹב, כֻּלָּם מְצַטְּטִים סִפּוּרֵי-הֶבֶל שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, וְהֵם עוֹד מִתְעַוְּתִים תּוֹךְ כְּדֵי מַעֲבָר מִדּוֹר לְדוֹר, כְּשֶׁכָּל סַבְתָּא מוֹסִיפָה לִנְכָדֶיהָ עוֹד נֹפֶךְ עַל הַסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמְעָה מִסָּבָתָהּ. עַל-כֵּן כְּבָר מִגִּיל הַיַּלְדּוּת הֵחֵל לְהִתְפַּתֵּחַ יַחַס שֶׁל חֲרָדָה עֲטוּיָה מִסְתּוֹרִין אֶל הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹ, וְאֶל כָּל פְּרָט בְּכָל הַטְּקָסִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹ, הַכֹּל מִתְקַבֵּל אֵצֶל הֶהָמוֹן בְּהַקְפָּדָה יְתֵרָה וּבְדִקְדּוּק רַב, כְּאִלּוּ שֶׁנּוֹשֵׂא "תַּרְבּוּת הַמָּוֶת" הוּא עִקַּר מֵעִקָּרֵי הַדָּת, וּכְאִלּוּ שֶׁעָלָיו מֻשְׁתֶּתֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. עַל כֵּן רוֹאִים אָנוּ אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִשְּׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם מְשַׁחֲרִים לְפִתְחֵיהֶם שֶׁל רַבָּנִים, אַךְ וְרַק בִּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לְאַזְכָּרוֹת, מַצֵּבוֹת, סְעֻדּוֹת לְזֵכֶר הַנִּפְטָר, בְּעוֹד שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים אֶת עִקְּרֵי הַתּוֹרָה, וּמְזַלְזְלִים בְּמִצְווֹת חֲשׁוּבוֹת. לָכֵן יָכוֹל הָאָבֵל לְחַלֵּל שַׁבָּת כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמִפְגָּשׁ בְּבֵית הָעַלְמִין בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהוֹרָיו, אוֹ לְהַקְדִּישׁ לְזִכְרָם שֶׁל הַמֵּתִים מָכוֹן שֶׁל חִנּוּךְ לַעֲרָכִים הֲפוּכִים מִמַּה שֶּׁהַתּוֹרָה מְחַנֶּכֶת, וְלֹא רַק זֹאת אֶלָּא שֶׁמַּדְגִּישִׁים בְּלוּחַ הַזִּכָּרוֹן הַמִּתְנוֹסֵס שָׁם, שֶׁהַדָּבָר נַעֲשָׂה "לְעִלּוּי נִשְׁמַת יַקִּירֵיהֶם", בְּעוֹד שֶׁבֶּאֱמֶת הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית בּוֹרַחַת מִשָּׁם, וְאִם יֵשׁ לָאָב דֵּי זְכֻיּוֹת, לֹא מַרְאִים לוֹ בְּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן אֶת הַמּוֹסָד הָרַע שֶׁבָּנוּ יוֹרְשָׁיו לְזִכְרוֹ, מֵהַכְּסָפִים שֶׁהוּא הוֹתִיר בָּעוֹלָם הַזֶּה (ספר חסידים תתש"ל). בְּעוֹד שֶׁחֲזַ"ל אָמְרוּ: "הַמְסַפֵּר אַחַר הַמֵּת כִּמְסַפֵּר אַחַר הָאֶבֶן" (ברכות יט/א), אֲבָל הַמְסַפֵּר אַחַר הַחַי, חוֹטֵא בְּהַרְבֵּה מְאֹד עֲבֵרוֹת. לַמְרוֹת כֵּן אִישׁ מֵהֶהָמוֹן הָרָדוּד אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִלְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַחַיִּים, וְאִלּוּ אֶת מֶחְדְּלֵי הַמֵּתִים פּוֹחֲדִים הֵם לְהַזְכִּיר (כמבואר בספרנו שב"ח ברכות יט/א).

לֹא בְּנָקֵל אֶפְשָׁר לְשָׁרֵשׁ דֵּעָה אֱוִילִית

הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּקְעוּ מִבֵּית הַקְּבָרוֹת גָּרְמוּ לִתְהִיּוֹת בְּלֵב תּוֹשְׁבֵי הַסְּבִיבָה, וְאוּלַי גַּם הִפְחִידוּ אֶת הַגָּרִים בְּקִרְבַת מָקוֹם, כִּי אִישׁ לֹא אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת שֶׁל מֵתִים, גַּם לֹא הַמַּאֲמִינִים בְּרוּחוֹת רְפָאִים חַסְרֵי שַׁחַר, וְכָל שֶׁכֵּן הַטּוֹעֲנִים שֶׁאֵין הַמֵּת יָכוֹל לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁבֶר וּזְעָקָה, גַּם הֵם וְגַם הֵם לֹא אָהֲבוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹלוֹת הַבִּלְתִּי מֻסְבָּרִים, גַּם הֵם וְגַם הֵם לֹא הִסְכִּימוּ לְקַבֵּל הֶסְבֵּר. עַל כֵּן אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה: אֵין לָכֶם סִבָּה לִפְחֹד, לֹא קוֹלוֹת מֵאוֹב מַגִּיעִים לְאָזְנֵיכֶם, אֶלָּא קוֹלוֹ שֶׁלִּי הוּא. הַצִּבּוּר אָמְנָם לֹא הִכִּיר עַד כֹּה תּוֹפָעָה כָּזוֹ, אֲבָל הַרְבֵּה מֵהֶם יָדְעוּ עַל שְׁמוּעוֹת חַסְרוֹת בָּסִיס הַמְהַלְּכוֹת בֵּין הַתִּמְהוֹנִים, עַל אוֹדוֹת יְלָלוֹת שֶׁל זְאֵבִים הַנִּמְזָגוֹת יַחַד עִם בֶּכִי הַמֵּתִים, וְעַל אוֹדוֹת הַשְׁרָאַת רוּחַ הַמֵּתִים עַל קְרִיאַת עוֹפוֹת הַלַּיְלָה בְּקִרְבַת בֵּית הַקְּבָרוֹת, וְעַל עוֹד סִפּוּרִים בִּלְתִּי מְבֻסָּסִים וּבִלְתִּי נִתָּנִים לְהוֹכָחָה, שֶׁהַמְכַשְּׁפִים לָמְדוּ לְנַצֵּל כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת לֵב הַמְשַׁחֲרִים לְפִתְחָם. עַל כֵּן הַפַּחְדָנִים הַלָּלוּ חָשְׁבוּ שֶׁרַבִּי יְּהוּדָה בֶּן טַבָּאי אוֹמֵר שֶׁהוּא מְקוֹר הַבֶּכִי, רַק כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אוֹתָם, לָכֵן לֹא נָטוּ לְהַאֲמִין לוֹ כָּל כָּךְ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי יָכוֹל הָיָה אָמְנָם לְהוֹכִיחַ לָהֶם בְּנָקֵל, שֶׁהַקּוֹל הַבּוֹקֵעַ מִבֵּית הַקְּבָרוֹת הוּא קוֹלוֹ שֶׁלּוֹ, עַל יְדֵי שֶׁעֶרֶב אֶחָד הוּא לֹא יֵלֵךְ, וְאָז לֹא יִבְקַע כָּל קוֹל מִבֵּית הַקְּבָרוֹת, וּבְכָךְ יִוָּכְחוּ כֻּלָּם, שֶׁהוּא מְקוֹר הַקּוֹלוֹת, אֶלָּא שֶׁרַבִּי יְהוּדָה לֹא רָצָה לְהַפְסִיד אַף לַיְלָה מִלְּהַמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה, עַל כֵּן אָמַר לָהֶם: תֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי מְקוֹר הַבֶּכִי, שֶׁהֲרֵי אַחַר שֶׁאֲנִי אָמוּת, תִּהְיֶה דְּמָמָה סְבִיב קֶבֶר הֶהָרוּג שֶׁאֲנִי פּוֹקֵד לְלֹא הֶרֶף, וְאֵין קוֹלִי שֶׁלִּי נִשְׁמַע כְּבָר, לֹא הַקּוֹל שֶׁלִּי, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הַקּוֹל הַדִּמְיוֹנִי שֶׁל הֶהָרוּג, שֶׁהִמְצֵאתֶם. בְּכָךְ תּוּכְלוּ לְהָסִיק בְּוַדָּאוּת שֶׁאֵין זֶה קוֹלוֹ שֶׁל הֶהָרוּג, אֶלָּא קוֹלִי שֶׁלִּי. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי, אֲנִי מְתַכְנֵן לְהַגִּיעַ כָּל יוֹם בְּאֹפֶן קָבוּעַ אֶל הַקֶּבֶר. אָכֵן כָּךְ הָיָה, בְּמֶשֶׁךְ כָּל חַיָּיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי בָּקְעוּ הַקּוֹלוֹת הַמּוּזָרִים מִבֵּית הַקְּבָרוֹת, וְיַחַד אִתָּם הִלְכוּ הַשְּׁמוּעוֹת עַל בִּכְיוֹ שֶׁל הֶהָרוּג. אָמְנָם אַחַר מוֹת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי פָּסְקוּ הַקּוֹלוֹת שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת, אַךְ מִסְתַּבֵּר שֶׁהֵם לֹא הִדְמִימוּ אֶת קוֹל הַשְּׁמוּעוֹת, וְגַם אָז עֲדַיִן לֹא הִשְׁתַּכְנְעוּ כֻּלָּם שֶׁאָכֵן קוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי הָיָה זֶה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ רַב אַחָא לְרַב אַשִׁי: מֵהֵיכָן יִשְׁתַּכְנְעוּ הַשּׁוֹמְעִים? הֲרֵי עֲדַיִן יָכוֹל הַצִּבּוּר לִטְעוֹן שֶׁמְּקוֹר הַקּוֹלוֹת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הָיָה מֵהֶהָרוּג, וְזֶה שֶׁאַחַר מוֹת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי הֵם הִפְסִיקוּ, אוּלַי הַסִּבָּה הִיא כֵּיוָן שֶׁיְּהוּדָה בֶּן טַבָּאי, ּא קָם אִתּוֹ, וְהֶהָרוּג תָּבַע בַּשָּׁמַיִם אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי, בְּכָךְ בָּא אֶל סִפּוּקוֹ וְהִפְסִיק לְהַטְרִיד אֶת הַחַיִּים. אוֹ, אוּלַי עוֹד סִבָּה יְכוֹלָה לִהְיוֹת, מַדּוּעַ אַחַר מוֹת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי יַפְסִיק הָעֵד לִבְכּוֹת, כִּי פִּיֵּס אוֹתוֹ, וְשָׁם בְּגִנְזֵי מְרוֹמִים הֵם הִגִּיעוּ לְעֵמֶק הַשָּׁוֶה, עַל כֵּן הִפְסִיק הַמֵּת לְיַלֵּל. הֲרֵי שֶׁגַּם הוֹכָחָה זוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבָּאי, לֹא הִצְלִיחָה בְּיָדוֹ, וַהֲמוֹן חוֹגְגֵי הַמָּוֶת הִמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין בְּרוּחוֹת רְפָאִים וּבַקּוֹלוֹת הַבּוֹקְעִים מִקַּרְקָעִית הַמַּצֵּבָה.

לְהַאֲמִין לָאַחֲרוֹנִים

הַהֶסְבֵּר הַשִּׁטְחִי יִרְצֶה לִטְעוֹן שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲמִין לַשְּׁלֹשָׁה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַשְּׁנַיִם, בִּגְלַל שֶׁהֵם רַבִּים יוֹתֵר, אֲבָל לֹא זוֹ הַסִּבָּה! לֹא בִּגְלַל שֶׁזֶּה שְׁלֹשָׁה נֶגֶד שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ לֹא בִּגְלַל שֶׁהֵם אַחֲרוֹנִים, אֶלָּא מַאֲמִינִים לַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה, בִּגְלַל אֹפִי עֵדוּתָהּ, וְהַצּוּרָה הַשּׁוֹנָה שֶׁהָאַחֲרוֹנִים טוֹעֲנִים. הַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה מְעִידָה עַל הָעֵדִים וְלֹא עַל הַמַּעֲשֶׂה, וְאוֹמְרִים לָעֵדִים הַקּוֹדְמִים: "כֵּיצַד מְעִידִים אַתֶּם שֶׁפְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ, הֲלֹא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֱיִיתֶם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם? אֶלָּא עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי"! כָּאן הַנֶּאֱמָנוּת הִיא לְטוֹבַת הַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה, כִּי הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה לְהִצְטַדֵּק וְלוֹמַר: "לֹא הָיִינוּ אִתְּכֶם, אֶלָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָנוּ מְעִידִים עָלָיו". עֵדוּת זוֹ אֵינָהּ נֶחֱשֶׁבֶת כְּעֵדוּת נֶאֱמָנָה, כִּי הֵם צְרִיכִים לְהָעִיד עַל עַצְמָם, וְאָדָם אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהָעִיד עַל עַצְמוֹ.

נִטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה

אֵין צֹרֶךְ בְּעֵד שְׁלִישִׁי, הָעֵדוּת מְבֻסֶּסֶת דַּיָּה גַּם בִּשְׁנֵי עֵדִים. לֹא בָּא עֵד שְׁלִישִׁי, אֶלָּא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ, בְּמִקְרֶה שֶׁהֵם הָיוּ עֵדֵי שֶׁקֶר, וְיֵשׁ לְהַעֲנִישׁ אוֹתָם, אָז יִרְצֶה הָעֵד הַשְּׁלִישִׁי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִטְעוֹן: הֲלֹא הָעֵדוּת הָיְתָה מִתְקַבֶּלֶת גַּם בִּלְעָדַי. טְעָנָה זוֹ סִלְּקָה הַתּוֹרָה בְּאָמְרָה: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים", כָּל הַכְּלָלִים הַנְּכוֹנִים עַל שְׁנֵי עֵדִים, נְכוֹנִים גַּם עַל שְׁלֹשָׁה, וְאִישׁ מֵהֶם אֵינוֹ יָכֹל לִבְרֹחַ מֵאַחְרָיוּתוֹ. וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּינוֹ שֶׁל הָעֵד הַשְּׁלִישִׁי כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ =כְּמוֹ שֶׁל הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים וּלְהַעֲנִישׁ אֶת שְׁלֹשְׁתָּם בְּשָׁוֶה. עַל פִּי הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָעֵד הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא אֵינוֹ אֶלָּא נִסְפָּח, נִתָּן לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן: אִם כָּךְ עָנַשׁ הַכָּתוּב אֶת הַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁהוּא יֵעָנֵשׁ כְּמוֹ עוֹבְרֵי הָעֲבֵרָה בְּעַצְמָם, לַמְרוֹת שֶׁהוּא אֵינוֹ אֶלָּא מִצְטָרֵף שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה וְאֵינוֹ מוֹרִיד מְאוּמָה, וַהֲרֵי מִדָּה טוֹבָה הִיא פִּי חֲמֵשׁ מֵאוֹת יוֹתֵר חֲזָקָה וּגְדוֹלָה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת (יומא עו/א, סוטא יא/א), אִם כֵּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַקָּבָּ"ה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּטְפָּל לְעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, גַּם אִם הַמִּצְוָה יְכוֹלָה הָיְתָה לְהֵעָשׂוֹת בִּלְעָדָיו.

נִטְפָּל לְ...

הַהֶסְבֵּר הַפָּשׁוּט יַשְׁלִיךְ אֶת הַסִּבָּה לְחֻקֵּי הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ שֶׁהַקָּבָּ"ה מַנְהִיג בָּהֶם אֶת הָעוֹלָם. הֶסְבֵּר זֶה אָמְנָם נָכוֹן, אֲבָל הוּא אֵינוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ, אֶלָּא הוּא הַתּוֹצָאָה לְהִתְנַהֲגוּת כָּזוֹ, בְּעוֹד שֶׁהַסִּבָּה נִמְצֵאת בְּעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ. אִישׁ אֵינוֹ מִתְחַבֵּר לְנוֹשְׂאִים שֶׁאֵינָם קְרוֹבִים לְלִבּוֹ, וְהִצְטָרְפוּתוֹ מְחַבֶּרֶת אוֹתוֹ לְשָׁם עוֹד יוֹתֵר. הַמִּצְטָרֵף לְעוֹשֵׂי הַמִּצְוָה מְחַבֵּר אֶת נַפְשׁוֹ אֶל הַמַּטָּרָה, וְהוֹפֵךְ בְּכָךְ אֶת מִכְלוֹל הָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת חִיּוּבִיִּים יוֹתֵר. הַמִּצְטָרֵף לְעוֹשֵׂי עֲבֵרָה, מִתְחַבֵּר לְמַעֲרֶכֶת הַחֲשִׁיבָה וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁל חוֹטְאִים, וְהוֹפֵךְ לִהְיוֹת כָּזֶה בְּעַצְמוֹ. לָכֵן אֵין מְבוֹדְדִים בַּשָּׁמַיִם אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַמְצֻמְצָמוֹת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹכְחִי, אֶלָּא מְשַׁקְלְלִים אֶת כָּל הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הַקְּבוּצָה, שֶׁהַיָּחִיד מְצֹרָף אֵלֶיהָ. עַל פִּי כְּלָל זֶה קָבַע בְּסֵפֶר הַחֲסִידִים, שֶׁאִם בִּרְצוֹנְךָ לְבָרֵר עַל אָדָם, בָּרֵר מִי הֵם חֲבֵרָיו (ש"נ), כִּי כָּל אֶחָד נִטְפָּל לַדּוֹמִים לוֹ, וְהַטִּעוּן שֶׁהֵם אָכֵן הָיוּ בִּסְבִיבָתוֹ, וְהָיָה נוֹהֵג לְהִתְרוֹעֵעַ אִתָּם, אַךְ הוּא אֵינוֹ כְּמוֹתָם, אֵינוֹ טִעוּן הַמִּתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, אֶלָּא אַחֲרָיוּת מְשֻׁתֶּפֶת עֲתִידָה לִהְיוֹת לְכָל תּוֹשְׁבֵי הַשְּׁכוּנָה שֶׁהָיוּ בְּקִשְׁרֵי הֲבָנָה הֲדָדִיִּים, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע, חָלִילָה. זוֹהִי גַּם הַסִּבָּה שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמַּשְׁחִית מְקַבֵּל רְשׁוּת לְהִשְׁתּוֹלֵל, הוּא אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹבִים לָרָעִים (ב"ק ס/א), וְכָל תּוֹשְׁבֵי הַשְּׁכוּנָה נִרְאִים בְּעֵינָיו כְּמִקְשָׁה אַחַת. הָעֻבְדָּה שֶׁהַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה נֶחְשָׁב כְּמוֹתָם אֵינָהּ מְצֻמְצֶמֶת רַק לִבְנֵי אָדָם, אֶלָּא מִתְרַחֶבֶת גַּם לַדּוֹמֵם, וְכָל "מַכְשִׁירֵי מִצְוָה", דְּהַיְנוּ: הַהֲכָנוֹת הַטֶּכְנִיּוֹת, הָאִרְגּוּנִיּוֹת וְהַכֵּלִים לְצֹרֶךְ קִיּוּם מִצְוָה, כֻּלָּם נֶחְשָׁבִים כְּ"נִטְפָּלִים לְעוֹשֵׂי מִצְוָה" וְהֵם חֵלֶק מֵהַמַּעֲרֶכֶת הַמֻּרְחֶבֶת שֶׁל הַמִּצְוָה.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים